"לעיתים עובר הרהור בלב, בשעת תוגה וצער, האם לא פשע כבד פשענו כלפי בנינו בהביאנו אותם לאוויר העולם בארץ שסועת מלחמות זו - אדמת מריבה מימי-קדם ועד היום, ארץ משכלת יושביה, אשר אלפים ורבבות מבניה נחרץ גורלם עם הולדתם להיקטף בדמי ימיהם וליפול קרבן על מזבח מלחמה שסופה מי ישורנו?"

 

 

"כל עוד אנו, החיים, זוכירם ומזכירים אותם - הם לא מתו - הם ממשיכים לחיות.

רק עם מות אחרון הזוכרים והמזכירים אותם - הם מתים ושוקעים בתהום הנשיה."