לפני שבועיים, נפטרה זבולה (734), אחרונת הנפילות, מהפרות שאיתן הקמנו את רפת מעלה גלבוע. בשנות חייה הארוכות היא הניבה 148,000 ליטר חלב, נתון שהפך אותה לאחת מעשרות האלופות ביצור חלב, ומספר תחלובות (12) בישראל. צאצאים רבים העמידה זבולה לענף החלב (והבשר) על הגלבוע.

​

ואלה תולדות זבולה: עשר וששה שנה היו ימי שנות זבולה במותה. וזבולה המליטה בנים ובנות:

את זונדה ואת זלמן ואת זהורית ואת זיגזג ואת זהבה ואת זבולה ג ועוד בנים חמישה, ובניה הלכו בדרך כל בשר.

​

ומספר צאצאיה כמספר תחלובותיה תרי עשר, ובערב שבת, בארבע עשר לחודש העשתי עשר, הוא אחד ועשרים לראשון באלף השני וזונדה המליטה את זמביה ועוד בנים ובנות.

ומעשה אימהות סימן לבנות: וגם זונדה הייתה ברוכת עגלים ועטינים. וזמביה המליטה את זרונקה, החיה עד עצם היום הזה, ועוד בנים ובנות, וזרונקה מניבה חלב כמי המבול בקניוני המדבר כשביעים וחמישה אלף ליטר בשש תחלובות, ועטינה עוד נטוי.

​

וזרונקה המליטה את זכוכית ואת זמיר, וזכוכית המליטה את זלמן וזוהיר וזכר הנקרא זליג, שלוש נינות של נינתה היו לזבולה במותה, שבעה דורות של משפחה חלבית על הר הגלבוע. שלוש וארבעים עגל ועגלה נולדה לה ולבנותיה עד יומה האחרון.

וגם ידעה זבולה מספר רב של שוורים. וולדות היא המליטה לאומר ולום ומפי ופלור ונדר ושחרן, ושני וולדות נולדו לה מגיוס ושואג ובוטח.

​

בשנותיה האחרונות, כאשר עיניה אינן רואות והליכתה קשה, חלבו אותה הרפתנים פעם אחת ביום בלבד, וסעדו לה והיא המשיכה להניב חלב. ולפני מותה, זבולה עברה לדיר הפרות שלפני המלטה, בחצר היבשות, ושם הוציאה את נשמתה האחרונה. אך צאצאיה ממשיכים לפרות ולהרבות.

זכרה ישאר איתנו לעד.

השנה יהיה קיץ.