מושגים ומנהגים
אפיקומן
המחצית הגדולה של המצה האמצעית משלוש מצות צלחת הסדר. לאחר בציעתה מוחבאת כזכר לצידה שצררו בני ישראל בצאתם ממצריים. יש מניחים את האפיקומן על הכתף להמחיש את זכר יציאת מצריים. נהוג שהילדים מנסים לגנוב את האפיקומן ודורשים תמורתו מתנה.
הגדה של פסח
קובץ מדרשי חז"ל, קטעים מן המקרא, ברכות מזמורים ושירים שנערכו כדי לספר ביציאת מצריים בליל הסדר. ההגדה החלה להתעצב בתקופת המשנה לאחר חורבן בית שני. המתכונת המוכרת לנו היום התעצבה כנראה בתקופת הגאונים (מאה 7 לספירה והלאה ).
הגעלת כלים
כלי אוכל מהיום-יום בהם משתמשים בפסח עוברים צחצוח והרתחה. על פי רוב ישנה בבתים יהודיים מערכת כלי פסח מיוחדת המאוחסנת משך השנה.
שמות החג
חג הפסח לזכר הפסיחה שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצריים בעת מכת הבכורות. חג המצות לזכר המצות שאפו בני ישראל משום שלא הספיק בצקם להחמיץ כשהיו צריכים לצאת בחיפזון ממצריים. חג האביב חל בתקופת האביב.
נהוג בו טקס העומר המציין את תחילת עונת הקציר. בפסח " מחליפים את ברכת הגשם בברכת הטל בתפילת שמונה עשרה - "העמידה. חג החירות מבטא את גאולת ישראל מעבדות לחירות.
חודש ניסן
מופיע במקרא [שמות י"ב] כראש חודשים, נקרא גם חודש האביב.
חמץ
קמח או מאפה שהחמיץ ותפח. בדיקת חמץ טקס חיפוש פירורי חמץ, לאחר נקיון הבית. יש הנוהגים להשתמש בנוצה ונר או פנס לחיפוש הפירורים. הטקס נערך עם חשכה בערב הקודם לחג. ביעור חמץ ניקיון של כל שרידי החמץ וכל פירורי מאפה בבית. החמץ הנמצא מובא לשריפה בבוקר של ערב פסח. מכירת חמץ על מנת שלא יצטרכו לזרוק מלאי חמץ בפסח, בעיקר סוחרים ובעלי עסקים, נמכר החמץ באופן מאורגן לגוי ומוצא מרשות היהודי למשך הפסח. בסוף החג, משלא שילם הגוי עדיין את חובו, מוחזר החמץ לבעליו.
ליל הסדר
מתקיים בלילה הראשון של החג זכר לליל השימורים ביציאת מצריים. המשפחה מסיבה סביב שולחן ערוך ומספרת ביציאת מצריים מעבדות לחירות של בני ישראל.
סדר שני
בחוץ לארץ נהוג לחוג סדר שני בלילה השני של פסח, כחלק ממנהג "יום טוב שני של גלויות" הנהוג בכל שלושת הרגלים.
מצות
מאפה מקמח שלא החמיץ או תפח. לזכר הבצק שלא הספיק להחמיץ בחיפזון היציאה ממצריים.
עומר
בט"ז ניסן היה נהוג להניף עומר מן השעורה שנקצרה זה עתה. המנהג חודש בהתיישבות העובדת בימינו. מיום זה נהוגה ספירת העומר, שבעה שבועות עד לחג השבועות.
קערת הסדר
משמשת כתשמיש קדושה וזוכה לעיצובים אמנותיים, עליה מונחים מספר פריטים סימליים: זרוע ". עצם צלויה, זכר לקרבן הפסח "שאינו נאכל אלא צלי ביצה שלוקה זכר לקרבן חגיגה - קרבן הנהוג בשלושת הרגלים - שהוקרב בעת העלייה לרגל. ". כמו שהביצה מתבשלת ומתקשה כך ישראל: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ מרור חסה וחזרת: מסמלות את הטעם המר של שיעבוד מצריים. חרוסת בליל של פירות כתושים ומתובלים סמל לטיט בו בנו אבותינו במצריים. כרפס עלה סלרי או תפוח אדמה, אותו מטבילים במי מלח. שלוש מצות אחת לאכילת מצה של מצווה, אחת ל"כורך" עם מרור, ואחת לאפיקומן. לאחר שמבצעים את האמצעית לאפיקומן, עדיין יש שתיים שלמות כ"לחם המשנה" זכר למנה הכפולה של המן שנאכל במדבר ביום השישי.
קמחא דפסחא
מנהג לגבות מראשית חודש ניסן "מעות חטין" מן הציבור. התרומה מחולקת לעניי העיר, איש איש לפי צרכיו לחג.
שבת הגדול
השבת הסמוכה לפסח, בה נהוג לדרוש בציבור ולקרוא חלק מן ההגדה כהכנה לפסח. חזרה שיר השירים נהוג לקרוא את מגילת שיר השירים בשבת החלה בשבוע הפסח.
מלבושים לליל הסדר
יהודי אשכנז נוהגים ללבוש בליל הסדר בגדי-לבן, "קיטל". יש אומרים שראש המסובים לובש בגד לבן זכר לבגדי הלבן שלבשו הכוהנים. לדעת
המקובלים מסמל הצבע הלבן את החסד והרחמים, לרמז שיש לנהוג במידות אלה ולהזמין עניים לסעודה, כי "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" בבלי, בבא בתרא, ו, ע"א.
רבים מיהודי מרוקו נוהגים ללבוש גלימות לבנות ארוכות בליל הסדר - סמל לחירות.
יהודי בוכרה לובשים ב"ליל הסדר" בגדים מפוארים, דרך אדנות. בעל הבית לובש חלוק לבן ואזור זהוב למותניו והנשים לובשות בגדי צבעונין מפוארות ועונדות תכשיטים יקרים.
יהודי קאוקאז לבשו הדר ושמעו את ה"הגדה" מפי החכם כשהם חמושים, והנשים - כשהן חוגרות חגורות כסף.
יהודי בבל והנוהגים כמנהגם מכינים מפה צבעונית לצרור בה את האפיקומן זכר ל"משארותם צרורות בשמלותם" וכן מקל זכר ל"מקלכם בידכם".
"שבת הגדול" - על מקור השם
"שבת היום הגדול" או "שבת הגדול" הוא יום השבת שלפני חג הפסח. מקור השם הזה בפסוק החותם את ההפטרה של השבת שלפני חג הפסח: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" מלאכי, ג, כ"ג
ישנן סברות נוספות למקור השם. נציין אחדות מהן:
השבת שלפני כל חג גדול נקראת "שבת הגדול", היינו השבת של החג הגדול. בסידור העתיק לפי מנהג קורפו נזכר "סדר לשבת הגדול של שבועות".
ישראל נצטוו לקראת השבת, שלפני יציאת מצרים, לקחת "שה לבית אבות שה לבית" שמות, יד, 4. אמרו בני ישראל: "הן נזבח תועבת מצריםה לעיניהם ולא יסקלונו"! אמר להם הקב"ה: עתה תראו הנס הגדול שאעשה. ואמנם קרה נס והמצרים לא פגעו בבני ישראל בשעה שזבחו את זבח הפסח, לפיכך, נקרא היום ההוא "שבת הגדול" זכר לנס הגדול.
ר' דוד בן יוסף אבודרהם, מחכמי ישראל בספרד במאה הארבע-עשרה מביא בספרו "פירוש הברכות והתפילות" גם טעם זה: שלכך נקרא שבת הגדול". שהוא שבת ראשון שנכנסו למצוות בשל הנס הגדול הזה, שנעשה בשבת שקדמה ליציאת מצרים, נקרא "שבת הגדול" בבלי, שבת, פז ע"ב, תוספות; שמות רבה, פרשת בא.
יש קושרים את השם במנהג שהיה רווח בקהילות-ישראל לאפות ככרות לחם גדולים, מקמח החמץ שנותר, לקראת השבת שלפני הפסח.
את ככרות הלחם הגדולים היו מחלקים לעניים. יש משערים, שמקור השם הוא בדרשה המרכזית של הרב הגדול בעיר, בענייני הפסח, בשבת שלפני חג הפסח. בקהילות אשכנז נוהגים להתכונן לקראת "ליל הסדר" בשבת שלפני הפסח וקוראים בהגדה "מעבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו". משערים, שהשבת הזאת נקראת לפנים בשם "שבת הגדה", ובמרוצת הדורות נשתרבב השם "שבת הגדול".
המימונה - מקור החג
יש לקיים את ההבטחה שהבטחתי לרבי יוסף בן נאיים, חכם מזקני העיר, ולבקרו בחג. הפעם מקבל אותנו החכם בטרקלין: גם אצלו מסובים אורחים רבים. הוא אינו כוהן, ולכן ברכתו היא ברכת יעקב אבינו: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה". כאן נסבה השיחה על מקור מנהג ה"מיימונה", שעליו שאלתי את רבי יוסף, כי מי כמוהו מוסמך להסביר זאת.
ארבעה טעמים נתן לי החכם:
א. "מיימונה" - מאמינים. כגאולה ראשונה, כן גאולה אחרונה; בניסן נגאלו בני ישראל, בניסן עתידין ליגאל -בבלי, ראש השנה י"א ע"ב -- והנה יצא רב
ניסן ועדיין לא באה הגאולה; לכן חוגגים ישראל את ה"מיימונה" בשמחה ואמונה שייגאלו בניסן.
ב. "בארבעה פרקים העולם נידון" -- משנה, ראש השנה א:ב--: "בפסח עלהתבואה". אי לזאת מביאים זמורות ושיבולים ומברכים עליהם ונהנים מפרי הארץ ומטובה.
ג. שמחת הרגל אינה שלמה בפסח, מאחר שהחל מחול המועד אין משלימים את ההלל - וזאת בעקבות המאמר: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים
שירה. --בבלי סנהדרין ל"ט: ע"ב -- ולכן בא חג ה"מיימונה" להשלים את שמחת החג.
ד. באסרו חג פסח נפטר רבי מיימון, אביו של הרמב"ם, ומאחר שאין הולכים להילולא -- עליה המונית לקברו של הקדוש, כמו ההילולא של רבי שמעון
בר יוחאי - בחודש אב, באה ה"מיימונה" מעיין תחליף להילולא. הדיינים העירו: רק לאחר החג הייתה לבני ישראל השהות להסתכל בביזה שלקחו במצרים ועל הים, ולכן מברך כל אחד את חברו: תזכה ותצליח. "רבי יוסף בן נאיים הראני מחזור קדום מהעיר חאלב ובו רשום כי חגיגות "מיימונה
נהוגות ברחבי סוריה. ואמנם מצאתי, כי יהודי כורדיסטאן מקיימים היו גם הם מנהגים הדומים למנהגי ה"מיימונה. שאלתי כיצד חוגגים את ה"מיימונה" בערים אחרות בצפון אפריקה? אמרו לי, שקיימים מנהגים מיוחדים במקומות שונים. בתטואן רגילים להעמיד קערת מים ובה דגים חיים. באורן שבאלג'יר שמים על השולחן כלי זהב וכלי כסף. בערי החוף נוהגים לצאת אל הים ולעבור במים ברגל במקום רדוד. במראקש יוצאים בשמיני
של החג אחרי הצהרים אל אחד מעצי הזית העתיקים ומברכים אותו שישא פרי רב. לאחר ליל שירים וברכות והתחפשות יוצאים כולם בבוקר אל אחד המעיינות, שהוא קדוש גם למוסלמים. הנשים ניגשות ראשונה, לוחשות ברכות וטובלות רגליהן במים החיים הנמשכים מהמעיין. יש סוברים שזה סימן ברכה, ויש טוענים כי הכוונה לטהרה. אחריהן נכנסים כל בני הבית, ממלאים צלוחיות במים אלה וחוזרים בשמחה לבתיהם.
פרופ' ח. הרשברג / 1953 תשי"ג
משחק האגוזים בפסח - מה מקורו?
משחק באגוזים לילדים - הוא עתיק יומין וכבר נזכר במדרש.
"אגוז זה שיחוק לתינוקות" (שיר השירים רבה)
רבי עקיבא היה נוהג לחלק קליות ואגוזים לילדים בסדר פסח שלא ישנו, אלא יתעסקו במשחק ובפיצוח האגוזים וישמרו על ערנותם ולא יפריעו
למהלך הסדר.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אתה אומר לי: לך והוצא את ישראל, היכן אני משכינם בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה? מנין לי לספק במאכל
ובמשתה? כמה חיות יש בהן? כמה מעוברות יש בהן? כמה תינוקות יש בהן? כמה מיני מזונות התקנת להם להחיות שבהן? כמה מיני ריכוכין התקנת
למעוברות כמה קליות ואגוזין התקנת לתינוקות? (מדרש שמות רבה)
עוד לחג >
