מתוך מכתב של מרדכי טננבוים, שנפל במרד גיטו ביאליסטוק, לחבריו בארץ:

​

ידענו: אין מקום להגנה. הכוח שכבש את כל אירופה וריטש במשך ימים מדינות שלמות, יכול יוכל לנו, לקומץ צעירים. היה בזה אקט של יאוש, של דטרמינציה. שאפנו רק לאחת: למכור את חיינו בעד המחיר - עד כמה שאפשר - הגבוה ביותר. התחלנו בהכנות להתגוננות.

נמצאנו במרוץ תמידי עם פלוגות ההשמדה של הימלר: מי יספיק ראשון?

הנספיק אנו להתכונן במקום למעשה הגדול והאחרון שלנו, או תבוא קודם ה"אקציה" ותמצא אותנו בלתי מוכנים?
ברוב המקרים ניצח הימלר. חיילות אס.אס. ומשרדי הגיסטאפו עבדו יותר טוב מאיתנו. אבל אם הכרחנו את חיילות גרמניה לחסל את הגיטו הוורשאי בקרב ממושך בעזרת טנקים, הפצצה מאווירונים, מוקשים ותותחים – איננו המנוצחים.

 

אינני יודע באם ומתי יגיע אליכם, חברים, המכתב הזה.

רציתי בשורותי אלה להקים מצבת זכרון דלה לאלה שהלכו, שאינם כבר,
שיקרו לי מכל.

אל תשכחו אותם!