בנימין גל
מכתב מבנימין גל להוריו
בית השיטה,ט"ו באייר, תרצ"ח, 16.5.1938
בנימין גל כותב להוריו המסתייגים מתוכן הסדר בקבוצת החוגים ב- 1938 :
אבא ואמא היקרים.
אתה רואה, אבא, שאנחנו לא כל כך נוראים כפי שמספרים לכם. והקשרים שלנו עם עברוֹ של העם הם על כל פנים לא יותר חלשים משל חובשי הירמולקות. אנחנו רק חושבים שחופש המחשבה הוא גם כן אחד מערכיה היסודיים של היהדות וכשאנחנו יונקים ממקורות העבר אין אנחנו מאבדים את חוש הבקורת ואיננו חושבים שיש לקדש במדה שוה את כל מה שטבעו הראשונים. ואם המאמר "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים" אומר הרבה מאוד ללבי, הרי ששמחתי מאוד על הכללתו בהגדה.
אבל מה לעשות – ההגדה המסורתית איננה ממלאה את כל מה שיש לנו אל הפסח, אל חג החרות וחג יציאת מצרים שבכל הדורות. ואנחנו מגששים באפלה. והנה במשך השנים האחרונות הלכה והתפתחה צורה של הגדה בכל הקבוצים כמעט. הגדה שהתחילה בפינות שונות ובצורות שונות, היו הרבה הגדות עלובות ודלות. והנה לאט לאט נוצרת בכל זאת איזו דמות של חג חדש בקיבוצים, והחג הוא באמת חג גדול לנו. סיפר לי ברל כצנלסון שהיה אצלנו בחוהמ"פ בכינוס, שהוא היה בליל הסדר בגבעת ברנר, ומעולם עוד לא ראה בשום בית כנסת יהודי בשעת נעילה יראת-חג ורוממות קודש כזו ששררה באולם בגבעת ברנר בשעת החג. ואינני חושב שגבעת ברנר שונה בזה מאיתנו, או מכל קבוץ אחר. עוד הרבה מתלבטים ומגששים בעיצוב דמות החגים אצלנו. אבל מה שהוא בכל זאת הולך ונוצר. ואם הגענו לכך שיהודי כמוך נהנה מההגדה של קבוצת החוגים הרי זה ודאי הישג גדול. אני שולח לכם את ההגדה ותעיינו בה שוב. שילַבנו בחג שלושה גורמים עיקריים:
א. חג האביב שהתבטא בסדר הבאת העומר – כל הציבור יוצא לשדה לפנות ערב לטכס הקציר, הקציר מלווה בשירים ובהקראות על האביב והעומר.
ב. יציאת מצרים – נכלל בהגדה בחלקה הראשון וכולל קטעים מההגדה המסורתית, התנ"ך ומאמרות חזל וכו'.
ג. החלק השלישי הוא השאיפה לחרות בכלל. השעבוד בגלות ויציאת מצרים של דורנו. מצאנו לנכון לשלב גם את דורנו ושאלותיו למרות מה שבענין זה נראה אולי "פחות חשוב", אבל אני חושב שזה היה גורע מערך החג בשבילנו אילו לא היה ניתן ביטוי לשאיפת החרות כפי שאנו חשים אותה יום יום. בעריכת ההגדה השתתפתי גם אני וגם כתבתי קצת. את הקטע המתחיל ב"ועבדים היינו בכל דור ודור" ועוד.
החג עצמו היה גרנדיוזי. באו כל ידידנו הקרובים והרחוקים. באו, כרגיל, הרבה הורים של חברים. ערב החג היה ממש "כמו בבית". רחצו, מרקו וגרדו, אכלו בחוץ וכו' וכו' כנהוג.
חול המועד היה מוקדש לכנוס מועצת "המחנות העולים" שאין לי עכשיו כח לכתוב עליה.
ושלום שלום לקרוב ולרחוק
בנימין גל
עוד לחג >
