אתמול הייתי נוכח בנשף המכבים של ההתאחדות הציונית.

פשוטו כמשמעו. מדהים, שיא השיאים, הפלא ופלא. תחילה - נאום חגיגי שנשא האדון הסופר ד"ר מרטין בובר, נאום אשר לא הבינותיו ביותר.

​

אלא שאדון אחד בעל צילינדר, אשר ישב לצדי, אמר כי זה היה נאום חגיגי נפלא. לו יהי כן!

אחר-כך בא תור השירים היהודיים והדקלומים, שלא הגיעו ברור לאזני.

אלא שבעל הצילינדר אמר כי גם הם היו נפלאים. לו יהי כן! אגב, עיין נא בספר המכבים: מקומות אחדים מצאו חן בעיני מאוד.

ואז נוכל לרחיב את הדיבור... סליחה: את הכתוב, בענין זה.

ובכלל הגיעה כבר השעה כי מכתבינו ילבשו רצינות-מה, השמעת?

ולבסוף שר גולנין המפורסם ששה שירים יהודיים. זה היה באמת נפלא!

ובגלל תשואות-החן אשר המטרנו עליו בצדק נאלץ לשיר שני שירים נוספים.

 

על כל הנשף הזה אפשר לקרוא:

Ingenias didieisse fideliter artes Emolit moves, nec sinit feros.

 

ברם, הציונות - היא, לפחות, לא תשקע לנצח, דבר זה נתחוור אמש מתוך העינים הלוהטות אשר לכל הקהל.