מנהגי סוכות בימי חז"ל
אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו
בבלי, סוכה פרק ה', נ"ג, א'
גם בתקופה ההיא היו מנסים לנחש האם תהיה שנה גשומה, אבל אז הדאגות היו שונות:
אמר ר' יצחק בר אבדימי במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה: נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין, נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין, נטה כלפי מזרח הכל שמחין, כלפי מערב הכל עצבין.
בבלי, יומא, כ"א, ב'
תלמוד בבלי, מסכת סוכה:
דף כח,ב משנה - כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה משלו [כשמתקלקל התבשיל]. משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו.
דף כח,ב גמרא - תנו רבותינו: תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד: היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה.
דף מב,ב משנה מצות לולב כיצד? - יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גבי איצטבא, והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותם לומר: כל מי שמגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה. למחר משכימין ובאין והחזנין זורקין אותם לפניהם והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו.
דף נ"ה נאמר בתורה - "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם… עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כ"ג,ל"ו).משל למלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנם להיפטר, אמר להם: "בני, בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרדתכם".
עוד לחג >
