המנהג לאכול בחג השבועות מאכלים חלביים רווח בכל עדות ישראל, והוא אחד מסימני ההיכר הבולטים של החג. עם זאת, כנראה שהמנהג מאוחר ומוזכר לראשונה בכתבים יהודיים במאה ה-16. הר' יוסף קארו הספרדי מחבר ה"שולחן ערוך" לא הזכיר את המנהג, אבל הר' משה איסלריש מפולין כתב: "ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות, ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר".

היום לא נוהגים קהילות ישראל לאכול בערב שתי סעודות (חלבי ואחר כך בשרי!) אלא ארוחה אחת חלבית גדושה ונמצאו לדבר עוד טעמים. שתי ארוחות, כנגד שתי הלחם שהביאו למקדש עם קרבן החג. ועוד כתוב בספר ויקרא "מנחה חדש לה' בשבועותיכם."