מעשה בחסיד ירא שמים שחלל את השבת בשגגה. רגיל היה לקבל שבת שעתיים לפני השקיעה.

בששת ימי המעשה היה עוסק בפרקמטיא: היה הולך מכפר לכפר, וביום שישי היה נזהר להקדים לשוב לביתו. ופעם בהיותו בדרך לביתו שקעה עליו החמה, ואחר לבוא ל"קבלת שבת". נכספה נפשו לתיקון, לתשובה. צער החרטה על מה שפגם העיק על נפשו . קם והלך אל הצדיק רבי מיכל מזלוטשוב. והצדיק היה מן המחמירים. נתן בו את עיניו המטילות אימה ואמר:
"כדי לתקן מה שפגמת בספירות העליונות, חייב אתה להרבות בצומות, להתגולל בשלג ולשבת בימי סתיו במים קרים."
יסורין ממרקין עוונותיו של האדם, אלא שגופו החלש של החסיד וטרדת הפרנסה לא הספיקו בידו לקיים את הגזרה, עמד ונסע אל הבעל שם טוב. 

וכשעמד לפני הבעל שם טוב ובקש תקון על חטא שחטא בחילול שבת, תלה בו הבעל שם טוב את עיניו הבהירות והבוחנות ואמר:
"סע הביתה ותן נרות לבית הכנסת".
חרד החסיד חרדה גדולה, כששמע את התיקון הקל הניתן לו על חטאו החמור ומחשבה ניקרה במוחו שמא טעה הבעש"ט. וכשסיפר לבעש"ט את סדר התיקון שהטיל עליו רבי מיכל מזלוטשוב, תלה בו הבעש"ט שוב את עיניו ואמר:
"תן נרות לבית הכנסת! ולרבי מיכל מזלוטשוב תגיד: גזרתי עליו שלשבת הבאה יבוא אלי."
ביום השישי השכים רבי מיכל מזלוטשוב בבוקר, וייקח בידו את תיק הטלית ואת המטה, וילך אל הבעש"ט. ויהי בהיותו סמוך לעיר, שקעה עליו החמה, והיה מן המאחרים לבוא. אחרי קבלת שבת, בשעה שהבעש"ט עמד לקדש, נכנס רבי מיכל מזלוטשוב.

"שלום עליכם רבי מיכל!" רטן הבעש"ט , תלה בו את עיניו הגדולות והמחייכות ואמר:
"רבי מיכל, עכשיו רואה אתה מה ענשו של המחמיר בתיקון תשובה למחלל שבת בשגגה?"
והבעש"ט הקדוש סח עם הצדיק רבי מיכל מזלוטשוב, וכך אמר לו:
"אתה, רבי מיכל מזלוטשוב, מעולם לא טעמת טעם חטא, ומשום כך אין אתה יודע שבירת הלב, את צערה של נפש כי תחטא וכמהה לתשובה. להוי ידוע לך, שבשבירת הלב מתוך חרטה על חילול השבת, תוקנה ונמרקה העבירה שעבר עליה בשגגה."