סוכות מהו לנו? - חג אסיף? חג בית השואבה? ערב של סתיו? זו השאלה המרכזית בה התלבטנו בערב הסיכום של סוכות השנה. מצד אחד האסיף קרוב יותר ללבנו. את סוכות אנו חוגגים בסיום עונת הקטיפים במטע ובפלחה והחג מתאים בדרך כלל לציון מאורעות אלו. מצד שני, אם בשבועות סיפקה לנו המסורת את מגילת רות - כביטוי אומנותי עמוק יותר למאורע חקלאי - הרי בסוכות אם אנו עוברים דרך כל הספרות הקיבוצית הקשורה בחג - אנו מוצאים רק אותם ליקוטים של שירים והקראות שמתאימים.

​

לכל היותר לציון החג בגן או בבית-הספר היסודי. אין לנו תוכן ממשי השאוב מן המסורת או שנוצר בשנים האחרונות, עליו אפשר לבסס חג אסיף.

​

מצד שני לסתיו משמעות מיוחדת עבורנו. אולי ברביבים, בה אחרי קיץ ארוך ומייגע, הנפש כמהה לקרירות לעננים ולהתרגעות בסתיו - אנו חיים מאורע זה יותר וכאן אין אנו חסרים לא מקורות ולא ביטוי אומנותי שניתן להזדהות עמו. כך ראינו גם את סוד הצלחתו של החלק השני של הערב. לאף אחד מאתנו, אנשי החוליה, לא חסרה הארוחה בסוכה. צריך לראות את חגי תשרי כשלמות אחת בה יש לסעודת ראש השנה משמעות מיוחדת.

​

אין הכרח, תוך שבועיים, להתכנס שוב לארוחה משותפת בסוכה, בייחוד שזה מעמיד בספק אפשרות קיום תכנית באותו הערב - - -