"... אין זה, עדיין, כמובן, ספר מלחמות הדור, ספר המלחמות הנטושות עם האויב למינהו והמלחמות העוברות בלב הדור. אך הוא עדוּת לדור. דור אשר ידע עקירה ושכול ויתום כאשר לא ידעו דורות רבים לפניו, ועם זה  הוטלה עליו שליחות אשר כמוה לא ידעו דורות רבים מישראל, והוטל עליו לעמוד במבחן - יום יום ומבחנו -כדורות מעטים בתולדות האדם. דור שורשיו מעורטלים, ובגדיו הצואים לא פשט, וצעדו לא תמיד צעד ישר - ומחוז חפצו: להשריש ולהיטהר. דור ספיח, דור עזובי, אשר עבר דרך כמה מדורי נכר, ומימינו ומשמאלו: בגידה, כחש, חולשה, מורך, הפקשרות, אבדן צלם-עם ואבדן צלם-אדם - לא כיחש בברית-עַם ולא בחר במקסם מנוחה ובשלווה ובמחיר ויתור על תקוות-עם. כדניאל בגוב האריות, אינו סוגד. כקטון הבנים של חנה, אשר לא שבע חיים ולא ראה טובה, אינו חפץ לקנות את חייו במחיר תרמית. הוא משלם את המחיר המלא. הוא נותן את חייו בנאמנותו. דמעתו אינה ניגרת. אך היא ניצתת ויוקדת.

"מה סכינים וחיצים לעם אשר כלו לו כל הקיצים?"

זה הדור הניבט לנו מן הספר הזה, וזה כוחו לעמו ולאדם, חרף חולשותיו ושגיאותיו.

חנה, אם השבעה, הגיבורה המובילה את בניה לעקדה במלחמה על נאמנותם לעצמוּתם, היתה רשאית לומר לאברהם אבינו כאשר אמרה: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות.

דור המצור והבִּצרון [ביצרון - מבצר או ביצורים], אשר קלט חיצים ולא נסוג, אשר לא הפקיר שום נקודה ולא נתן לפנות שום מקום ישוב, אשר בנה וביצר וכבש בעֶצם-מצור, אשר הוציא לחיי מגן בנים ובנות ונכדים, אשר העלה לחופי היישוב הנצור ספינות עולים הֶחָשִים להתייצב בחזית העבודה וההגנה, דור זה ראשי לומר ליוסף טרומפלדור ולאהרון שֶר, אנשי תל-חי: לא בִּיָּשְנוּכֶם.

לא ערירים הלכתם. באשר מצאה אותנו המערכה קיבלנו אותה וקידשנוּה.

לא תל-חי אחד קיימנו, אל כל הארץ הייתה לנו תל-חי. תילים חיים." 

ברל כצנלסון, מבוא לספר "מאורעות תרצ"ו", יוני 1938.

 

ברל משווה את הדור שעובר את התקופה הסוערת של מאורעות תרצ"ו בלי לסטות מדרכו החלוצית לחנה ושבעת בניה שהיו מוכנים לבחור במוות על פני זניחת העקרונות שבהם האמינו.

"נפלה אמו עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו ואמרה לו: בני, לך אצל אברהם אביכם ואמור לו, כך אמרה אמי: אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעלתי את יצחק בני. הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות והעלתה שבעה בנים ביום אחד. אתה ניסיון ואני מעשה". איכה רבתי, א', נ"ג

 

את ההשוואה בין חנה שהקריבה שבעה בנים במעשה לעומת אברהם שהיה מוכן להקריב בן אחד כניסיון, ברל כצנלסון דורש על הקשר שבין מגיני תל חי שהתגייסו לשמירה על נקודה אחת, לבין הדור שעמד במאבק רחב הרבה יותר בתרצ"ו. אבל בניגוד לחנה ושבעת בניה, דור תרצ"ו אינו יוצא כשכבודו בלבד בידו. עמידת הגבורה שלו מאפשרת לו לקיים את כל הארץ כתילים חיים.