תלמוד בבלי, ראש השנה י"א:ע"א -- ר' יהושוע אומר: בניסן נברא העולם,
בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק...

מנין שבניסן נברא העולם: שנאמר: "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ

עושה פרי" ; איזהו חודש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פרות? הוי אומר:
זה ניסן.

העובר את ארץ ישראל בתקופת שנה זאת ברגל או אפילו ברכב - עינו תלאה
כמראות שפע הפריחה המצוי בכל אשר יפנה. כמרבד צבעוני עצום אחד שטוחה
הארץ מצפון עד הנגב ומים עד מזרח, והר וגיא, גבעה ועמק טבולים גודש צבעים
מגוונים בכל צבעי הקשת. חג לצמחיית הארץ בתקופת שנה זאת. אביב במלוא
משמעות המילה. אך המסתכל בעין פקוחה בים הפריחה שלפניו ירגיש,
שבירכתיים, בשולי היריעה המנוקדת, מתגנבת לאיטה הכמישה, ופה ושם
מתחילה להתגלות הקרחה. נראה שמתוך כוונה וידיעה, כביכול, רוכז שפע
הפריחה בתקופה קצרה ומוגבלת, כי הנה הנה הגשם חולף הולך לו והחמה
יוצאת מנרתיקה. השפעת המזרח גוברת מיום ליום על השפעת המערב. תקופת
הגשמים, שנלחמה מלחמה עיקשת יום-יום ולא ויתרה על שררתה - נכנעה
סוף-סוף בפני ימות החמה ונסתלקה. באופק עולה ערפל החמסין ומשב הבלו
פורץ ועובר את הירדן ומשתער מערבה ובעקבותיו - הכמישה והנבילה. הנה
מצהיבים עלי החצב והעירית ומתייבשים לעיניך ממש בחלקת הבור הססגונית
והרעננה. בשדה התבואה הגואה והחומר כולו מכתימים הדודאים ומתחילים
להפיץ את ריחם החריף. הדשאה הירוקה והרעננה - פנים אחרות לה פתאם, והיא
מרכינה ראשה וקומלת. בחלקת הבור מופיעים המוני זרעים של רבים מצמחי
החורף החד-שנתיים, ובנוף הרך והעדין מתנשאים לפתע ומשתלטים בקשיותם
וחוצפתם ה"קוצים" למיניהם, המושיטים שיכים במקום פרחים.