מבדיקה עיונית בסיפור של עשרה בטבת, יש משמעות מיוחדת עבורנו בארץ ישראל היום.

ירמיהו הנביא התרעם נגד העם להטיב מעשיהם. העם טען כנגדו "מה אתה רוצה מאתנו – אנחנו עם סגולה, אנחנו חיים בארץ המובטחת ואנחנו עובדים את ה' בבית בחירתו". לא הייתה כל קומוניקציה בין הנביא והעם. את זה אנו רואים מדבריו "כה אמר ה' צבאות, אלוקי ישראל, הטיבו דרכיכם, ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה. אל תבטחו לכם, אל דברי השקר לאמר: היכל ה' היכל ה', היכל ה' המה. כי אם היטיב תטיבו, את דרכיכם ואת מעלליכם: אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו. גר יתום ואלמנה, לא תעשקו, ודם נקי, אל תשפכו במקום הזה; ואחרי אלוקים אחרים לא תלכו, לרע לכם. ושכנתי אתכם, במקום הזה בארץ, אשר נתתי לאבותיכם: למן עולם, ועד עולם" (ירמיהו ז' פס' ג'-ז').

לסכום, המשמעות לצום עשרה בטבת: [...] ללמדנו שקיומנו וזכותנו בארץ ישראל אמנם הובטחו לנו, אבל קיום זה וזכות זו מותנים בהתנהגותנו המוסרית "אם עשו תעשו משפט..."