הסדר התנהל בשירה אדירה: אבא היה נותן כל פעם לבן אחר לקרוא קטע של הגדה. הצעיר
מהבנים היה שואל את ארבע הקושיות. על השולחן היתה עומדת הכוס הגדולה של אליהו
הנביא; כוס גדולה ויפה במיוחד שעברה שנים רבות במשפחתנו. כשהגענו לשתיית הכוס
השניה אבא היה ממלא את הכוס עם יין של אליהו הנביא והאחיות רצו לפתוח את הדלתות
לאליהו הנביא – אצלנו בבית היו שתי כניסות ואם הוא נכנס לא ראיתי אותו. כשהגענו
לשיר את ה"הלל" קמנו כולנו על הרגליים ושרנו את ה"הלל" בהתרגשות מיוחדת ובקול רם. גם
את "בצאת ישראל ממצרים" היינו שרים בהתרגשות ובכוונה רבה. - - - יום לפני שפרצה
…המלחמה עזבתי את הבית. כבר 50 שנה שאני לא יושב בליל ה"סדר" עם ההורים
אבל בכל ליל "סדר" ברמת יוחנן, כשאני שר את "בצאת ישראל ממצרים" - עומד מחדש לעיני
בכאב, כמו חי, "סדר" הפסח בבית הורי, עם האחים והאחיות וילדיהם, שכולם-כולם עלו בלהבות
בשואה, ביחד עם שאר בני משפחתי וכל יהודי עירנו...