מסע הציפורים לארץ-ישראל ועל פניה לאפריקה, המתחיל בעוד הקיץ בארצנו בעצם תקפו, עולה בהדרגה עד ימי הקרה, הבאים במחצית נובמבר בערך. בימים אלה נפסקת הנהירה דרומה ופנים חדשות אינן מופיעות יותר בארץ. המינים שארץ-ישראל משמשת להן מעבר, חלפו ועברו דרומה. ואלה המוצאים להן פונדק-חורף בגבולותינו – באו ברובם והשתקעו. עמידה זאת נמשכת כחודשים וכבר בפברואר מתערער שיווי-המשקל והזרם מתחיל לנטות בכיוון הפוך, מהדרום אל הצפון. החורפות, יש מהן שמתעוררות ומתחילות לצאת את הארץ ופניהן לעבר אזורי דגירתן. והחולפות, שבילו באפריקה בעונת הגשמים, מזדרזות וזזות אט-אט צפונה. וכשם שהמסע לאפריקה נמשך חודשים אחדים, כן גם השיבה מפונדק-החורף נמשכת עד האביב המאוחר. אם נציין את יולי שבו נפתח המסע דרומה, וראשוני האורחים נראים בו בארץ, הרי מאי הוא המועד האחרון להפסקת המסע צפונה.

 

גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם, יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וסוס (וְסִיס) וְעָגוּר, שָׁמְרוּ אֶת-עֵת בֹּאָנָה; וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ, אֵת מִשְׁפַּט ה'. (ירמיהו ח', ז')