איריס בן צבי
פסח ומעגל החגים והעונות
מעגל עונות השנה ומעגל הזיכרון משולבים בחגי ישראל. ציר מרכזי הם שלושת הרגלים. להשלמת המעגל מצטרפים יום העצמאות וראש השנה.
חג הפסח הוא חג בו משמרים את זיכרון יציאת מצרים, יציאה מעבדות לחירות. החג מציין את ראשית הדרך להפיכה משבטים לעם, תוך גיבוש באמצעות מסע משותף ליעד משותף- הארץ המובטחת. המצה מזכירה את התנאים הקשים של היציאה למסע.
מבחינת ציון מעגל השנה בטבע- זהו חג אביב- חילופי עונות, ראשית קציר חיטים.
המסע במדבר נמשך. אנו פוגשים את קבלת התורה בחג השבועות, מועד בו זוכרים את מתן תורה- מעמד חגיגי של קבלת קוד ערכים לפיהם יחיה העם המתגבש.
בחג זה אנו פוגשים את סוף האביב וראשית הקיץ, עם שילוב התייחסות לעונה החקלאית לקציר ולביכורי יבולים. בחג הסוכות מביטים על סוף המסע. זהו חג של עם בארצו, שאוסף את יבוליו, ומכיר תודה על פרי אדמתו. עם שממשיך לזכור, שקבע מנהג של העלאת זיכרונות באמצעות היציאה מבית הקבע והישיבה בסוכה ארעית לזכר המסע הארוך של פעם, שבאמצעותו הגיע העם לארצו. במחזור העונות זהו סוף הקיץ ותחילת עונת הסתיו. תכני החג משלבים את ציון חג האסיף, בו מסיימים לאסוף יבולים לפני עונת החורף, ובו מבקשים על הגשמים.
יום העצמאות אינו חלק מסיפור יציאת מצרים, אך נולד בזכות סיפור זה. הוא מספר על חידוש העצמאות שאבדה, ועל המחיר ששולם על מנת לחזור להיות עם בארצו. יום העצמאות מספר על מסע חדש של עם שזכר את סיפור יציאתו מעבדות לחרות בימים ההם ,ברמת חיוניות כזו שגרמה לו לבחור ולחזור לארץ זו בזמן הזה, ולבקש דווקא בה את חידוש חירותו. כותב הרצל: "האם אין הצלה? אכן יש, רבותי, יש אחת שכבר היתה פעם בעבר. עכשיו הזמן לחזור על עניין עתיק מאוד, ידוע מאוד, בדוק מאוד... יציאת מצרים".
קביעת מועדו של ראש השנה בתשרי נעשתה אולי מששב העם לארץ והפך לעם חקלאי, שהתאים את מחזור חייו לריתמוס השנה החקלאי, לפיו פתיחת העונה החקלאית בארץ שהחקלאות בה תלויה בגשמי החורף – חלה בסתיו.
(" באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות" משנה, מסכת ראש השנה פרק א).
בנוסף, הסטת ראש השנה מפסח לתשרי והתאמת ראש השנה לשנה החקלאית של עובדי אדמה, קשורה לכך שפסח (עונת האביב) הוא עונת ההמלטות - ראש השנה של רועי הצאן הנוודים.
פסח- עם יציאת מצרים הפכו זיכרון, וחדלו מהיות המועד של ההתחלה (בתחילה ניסן נחשב החודש הראשון לחודשי השנה). ואף על פי כן- זיכרון זה חשוב, וסיפורו מהווה מוטיב שחוזר בשלושת הרגלים- הם החגים הקדומים העיקריים, המלווים אותנו גם במדינה שבה זכינו לעצמאות מחודשת.
חשיבות התזכורת על המסע שכרוך ביציאה מעבדות לחרות הנה גדולה. ועמה חשיבות ההבנה שאת החרות לא מקבלים על מגש של כסף, לא אז ולא היום.
חומר למחשבה נוספת הוא מהות החרות, ואיזו חרות אנו רוצים להשיג בימינו, בחיינו שלנו. שחרור מאיומים ולחצים חיצוניים הוא מטרה שקל להצביע עליה. יותר קשה להבחין היכן אנו כבולים מבפנים- היכן אין לנו חופש מחשבה בתחומים מסוימים וחופש ביטוי אולי בתחומים אחרים, עקב כבלים כמו דעות קדמות, דפוסי חשיבה, דפוסי התנהגות.
האם אנו מודעים לכבלים אלו ? מזדהים איתם? רוצים להשתחרר? יציאה משעבוד היא תהליך, גם הבחירה בהליכה אל החרות הלא מוכרת היא מסע לא פשוט. את ההבנה שיש תהליך, וישנה דרך, ושיש לפעול בשביל להשיג חרות- ניתן לשאוב מסיפור החג.
עוד לחג >
