אני חייב מילה, וזאת למרות שאולי לא תביני כעת, על החייל שנהרג. ובכן שמו צור זרחי והוא היה מפקד מחלקה, מחלקה 3, בפלוגה שלנו. צור היה (כל כך קשה לי לכתוב "היה"). צור הוא מושבניק גאה מנהלל ורפתן במקצועו. חקלאי בכל רמ"ח. שקט ועשיר כמו האדמה הפורייה של העמק בו גדל. לפני מותו הקים וניהל רפת לתפארת עם כ 300 ראשים של פרות חולבות ובקר. הרפת הייתה גאוותו הגדולה והוא דיבר עליה בחדווה ובפרטנות. באותו הקרב הוא ביקש למנוע חדירה של מחבלים למתחם הפלוגה ובכך נחשף באופן מסוכן והטנק שלו חטף פגיעה ישירה של טיל נ"ט שנטל אותו מאיתנו בטרם עת. צור הוא גיבור. אני יודע שבעידן הציני הנוכחי אסור לדבר על גיבורים. גיבורים יש רק באגדות ובסרטים אמריקניים מטופשים, אבל צור הוא גיבור אמיתי. אני חילוני לעילה ולכן קשה לי להאמין שהוא מביט עלינו כעת מלמעלה, אבל אילו היה, אני בטוח שקרא את מכתבך ביחד עם כולנו ונפשו שקטה שכן הוא נלחם כדי שננצח, כדי שרוח החופש תנצח את החושך והשנאה העיוורת, כדי שהשאיפה לשלום תנצח את הערגה למוות ותמרות עשן.

אייל ארי, מכתב תשובה למכתב ששלחה לפלוגה ילדה בת 7.