top of page
ראש השנה
מקורות והגות/

מרי יציב

קבוצת "אחווה"

ימי העליה השנייה

בקבוצת אחווה הוחלט לחוג את חג ראש-השנה ביחד. בצהריים התחילו החברים לטפל בסידורי החג. חילקו את העבודה בינהם - השיגו יונים בלי כסף, השיגו יין, חלות, נרות. אנחנו, הבחורות, סידרנו את החדר (גרנו אז בפרדסו של ב.). שולחנות סידרנו מכל אשר נמצא לנו. כיסאות היו בשפע - ארגזי נפט לא חסרו. את השולחנות כיסינו במפות לבנות, פרחים, נרות דולקים, וריח היונים המתבשלות ממלא את החדר. הכל מוכן. עכשיו צריך להתלבש, ככל-האפשר ביתר חגיגיות.

החדר ריק, מחכים לחברים. ראשון נכנס ברגמן, ה"זאמדניק", ה"בוסיאק" (מעובדי החולות), היחף שביחפים - הלובש את חולצתו הקרועה כאילו כך נולד. היום הוא לבוש כותונת לבנה וחליפה כחולה וענוב עניבה. כה זר ומוזר היה, כאילו לא הוא. אחרון בא שטרייפלר שלנו, היחף תמיד, שנעליים היו בכלל דבר מיותר לו, ומכנסיו מופשלים עד מעל לברכיים (מכנסיים קצרים לא לבשו עדיין). היום הופיע בבגד שחור ובצווארון לבן - כאילו באמת אך זה בא מווינה.

איש אחר רעהו נכנסו, ומסתכלים זה בזה כמבויישים. תוגה השתררה בחדר. אכלו את הארוחה החגיגית ומיהרו להסתלק איש-איש לפינתו.

דבר החג בפרדס נודע במושבה. עוד מרחוק שמענו קול שירה המתקרבת ובאה. והנה מופיעה קבוצת חברים עם ד. בדר בראשה. החברים שלנו התחילו שוב להתאסף, אבל לא בבגדי חג מן המזוודות.

הריקוד התחיל. לא שירה הייתה זאת, כי אם זעקה. אני שכבתי על ערמת שקים בפרוזדור הצר, כי תקפתני קדחת. והנה אני רואה: בדר יוצא מתוך החדר, עומד בפרוזדור ועושה תנועות משונות בידיו וברגליו. חשבתי: השתגע האיש. שאלתי בפחד: "מה לך?" - והוא ענה: "איך דריי מיך אן..." ("אני "מסובב" את עצמי") ושוב נכנס לחדר ובכוחות מחודשים שר ורקד ועודד את החבריה.

עוד לחג >
bottom of page