כנגד ארבעה דברים באה גאולת ישראל ממצרים. זה היה שחרור מלחץ גופני, ממצוקה חומרית, מהשפלה חברתית ומסכנה של התנוונות רוחנית. פסח לא היה רק שחרורם מבית עבדים, כי אם גם לידתה של אומה, עלייתו של עם על במת המחזה ההיסטורית בארצו. ואולם יום הגאולה לא בא רק לעם היהודי בלבד, כי אם לכל לאום וארץ עד סוף כל הדורות. ביום זה יראו הדורות הבאים את צ’רטר החופש שלהם; וביום זה יעמדו לדין כל אותם העריצים והעושקים בכוח, הרוצים לגזול מיצירי אלוהים שנבראו בצלמו את הזכות לחיות, לחשוב ולפעול לפי מצפונם. וזהו מובנו העמוק של “זמן-חרותנו”.