אלול" --- ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי .

​

החודש האחרון של השנה מכוון את הלבבות להכנות לקראת השנה החדשה. יש מי שמתכונן ל-"ימים הנוראים" ויש מי שמכנה אותם "חגי תשרי". בין כך ובין כך נשאר לנו אלול כתקופת מעבר מהשנה החולפת לשנה הנכנסת.

​

בעדות המזרח משכימים קום לומר סליחות כבר מראש חודש אלול, ובכל העדות החל מאותו  יום תוקעים בשופר בכל בוקר, עד ערב ראש השנה.

​

הטקסט המקראי אינו מחבר בין אלול לראש השנה, ואף לא בין ראש השנה ליום הכיפורים' אבל בעזרת המדרש מתאפשר חיבור ברצף של סיפור אחד את חג השבועות – צום יז' בתמוז – ראש חודש אלול – יום כיפור. מפרטי העלילה המלוקטים מחלקים שונים של המקרא, מתברר שמשה עלה להר סיני לא פעם ולא פעמיים, אלא שלש פעמים, ובכל אחת מהן שהה שם 40 יום.

 

תנחומא, תרומה, ח':

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן?
ביום הכיפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל.

אמר רבי יהודה ברבי שלום:
אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר: נעו מעגלותיה לא תדע (משלי, ה' ו'), מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשיותיה. הוי, ביום הכיפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש.

מנין?
שכן עלה משה בששה בסיוון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים, ועוד עשה ארבעים, הרי מאה ועשרים. ואתה מוצא, שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם.

 

• ב-ו' בסיון עלה משה לקבל תורה, וכל העם שמע את עשרת הדברות.

• ב-יז' בתמוז, כעבור 40 יום, הוא ירד מההר, ראה את העגל הזהב, ושבר את הלוחות.

• ב-יח' בתמוז, למחרת, הוא שרף את העגל, וב-יט' בחודש תמוז עלה שוב לסיני לבקש רחמים, משך 40 יום נוספים, וחזר לעם.

• ב-א' אלול עלה שוב להר סיני לקבל את הלוחות השניים. 

• ב-י' בתשרי, 40 יום מאז ראש חודש אלול, חזר משה עם הלוחות השניים. יום זה הוא יום כיפור, וזה היום שהאל סלח לעם על חטא העגל: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך".