פעם אחת ביקשו התלמידים של הבעל שם-טוב שיראה להם איש צדיק באמת.
הסכים הבעל שם טוב ואמר לתלמידיו:
"טוב, אראה לכם את מי שאתם מבקשים לראות, בתנאי שתתבוננו בו בשתיקה גמורה".
הלכו לבית הכנסת בליל שבת. הראה להם הבעל שם-טוב יהודי עני ואביון, שבגדיו בלים, עומד ומתפלל ופניו שמחות. גמר היהודי את תפילתו, יצא והלך לביתו.

הלכו הבעל שם-טוב ותלמידיו אחרי היהודי בשתיקה. נכנס היהודי לבית קטן ודל, והם התבוננו מבעד לחלונו.

כשנכנס היהודי לביתו קרא בצהלה:
"שבת שלום, רעיתי, יונתי!"
ענתה האישה כנגדו:
"שבת שלום לך, בעלי מחמד לבי !"
"תני לי יונתי את היין לקידוש!"
הראתה לו האישה שתי ככרות לחם יבשות, שהיו מונחות על השולחן, מתחת למפית צחורה כשלג:
"אין לנו יין לקידוש בעלי היקר, קדש נא על הלחם..."
קידש היהודי על הלחם ואמר בפנים שוחקות:
"ועכשיו יונתי, הגישי נא לשולחן את הדגים..."
הביאה האישה קערת שעועית. נתנה מן השעועית בצלחת בעלה ובצלחת שלה.

ישבו בני הזוג ואכלו, זימרו זמירות ופניהם מבריקות מתענוג.

''ועכשיו יונתי, הביאי נא לשולחן מרק צח ושקדים טעימים יצופו בתוכו!"
נתנה לו האישה עוד קצת מן השעועית ולקחה גם לה. ישבו ואכלו ופניהם זורחות מנחת. והיו זמירות השבת שלהם ממלאות את הבית הדל, פורחות ויוצאות מן החלונות החוצה ועולות לשמיים.

"ברוך השם" אמר היהודי, "שאין חסר לנו דבר: יין ודגים ומרק צח עם שקדים..."

נתנה לו האישה עוד שעועית בצלחתו ולקחה גם לה והיו השניים יושבים וסועדים את ליבם, כאילו היו להם בשר רך וטעים ושאר מיני מטעמים.

ופניהם הולכות ומבהיקות יותר ויותר...

לאחר ששבעו מכל המאכלים יצאו השניים במחול ושרו זה כנגד זו:
"אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו..."
כשראו אותם תלמידי הבעל שם-טוב, פרצו בבכי ואמרו לרבם:
"תודה לך, רבנו, שהראית לנו אנשים עניים אלה המסתפקים במועט ושמחים בחלקם, ההופכים לחם ליין ושעועית למעדני שבת. וקול תפלתם וזמרתם מלוא כל הארץ."