שאלו לו לרבי לוי יצחק, איזהו הוא הדרך הנכון, הצער או השמחה.

השיב: יש שני מיני צער ושני מיני שמחה.

בשעה שאדם מיצר על האסון שפגע בו והוא קורס בפינה ומתייאש מעזרה, הרי זו התוגה הבלתי רצויה [...]. המין השני הוא הצער הישר של האדם היודע מה שחסר לו.

ואף השמחה כך. מי שחסר הוא במהותו ואינו מרגיש בחסרונו בתוך חדוותו הריקה ואינו דואג, הרי זה אוויל. אבל השמח שמחת אמת הריהו דומה למי שנשרף ביתו והוא חש את צרתו בתוך נפשו, אבל אחר-כך הוא מתחיל לבנות בית חדש ולבו שש על כל אבן שמשקעים בבנין.