מעשה בחכם אחד שנסע בספינה, והיו בה סוחרים עם סחורתם. בדרך היו הסוחרים משוחחים בעניניהם ומראים זה לזה את סחורתם. והחכם היה יושב מן הצד ושותק. אמרו לו הסוחרים:

וסחורתך איפה היא?

אמר להם: אתי היא.

​

חפשו הסוחרים בכל הספינה ולא מצאו כל סחורה שלו. החלו מלעיגים על החכם שאין סחורתו נראית לעין ואינה תופסת מקום. והחכם - היה יושב ושותק.

כשקרבו לחוף התנפלו שודדי ים על הספינה ושדדו את כל אשר היה עליה. עלו הסוחרים ליבשה כשהם דלים וריקים כעניים המחזרים על הפתחים. ואותו חכם נכנס לבית-המדרש והחל לדבר דברי תורה.

 

ראו האנשים בבית-המדרש מה רבה תורתו של אותו חכם, חלקו לו כבוד רב.
לא עברו ימים רבים ומינוהו לרב עליהם. ראו הסוחרים והבינו מהי הסחורה שהיתה עם אותו חכם, שאינה נראית לעין ואינה תופסת מקום ועל-כן אי אפשר לקחתה ממנו. באו הסוחרים אל החכם ואמרו לו: סלח לנו שהיינו מלעיגים עליך. עכשיו ידענו: סחורתך טובה משלנו, ששלנו אבדה ושלך קיימת. שלנו - נטלו מאתנו ולא נשאר לנו דבר, ושלך - אתה נותנה לרבים ואינך חסר ממנה כלום.