תלמוד בבלי
תלמוד בבלי, מגילה, י"ג, י"ד
"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד" – אמר רבא: אין מי שיודע לספר לשון הרע כהמן.
אמר לו המן לאחשורוש: בוא והתגרה בהם.
אמר לו [אחשורוש]: מתירא אני, שכל המתגרה בהם אלוהיהם עושה עמו דין.
אמר לו : ישנו מן המצוות.
אמר לו : יש צדיקים ביניהם, שיבקשו עליהם רחמים.
אמר לו: "עם אחד" הם.
ושמא תאמר: אעשה קרחה במלכות – מפוזר, מפוזרים הם בין העמים.
ושמא תאמר: יש מהם פרות – ומפורד, כפרדה זו שאינה עושה פרות.
ושמא תאמר: חוץ למלכות הם ואי אתה יכול להם – "בכל מדינות מלכותך". "ודתיהם שונות מכל עם" – שאינם אוכלים עמנו ואינם שותים עמנו ואינם מתחתנים בנו.
"ואת דתי המלך אינם עושים" – שמוציאים כל השנה בשה"י פה"י, אומרים: שבת היא, יום טוב הוא ואין עושים עבודת המלך. התחיל לחשב ימים טובים: חג המצות, שבועות, סוכות, ראש – השנה, צום יום כיפור.
אמר הקדוש-ברוך-הוא: רשע! אתה מפיל עין רעה במועדיהם שלהם – הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך.
"ולמלך אין שווה להניחם" – שאוכלים ושותים ומבזים את המלך: אפילו נפל זבוב בכוסו של אחד מהם זורקו ושותה, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם – חובטו בקרקע ואינו שותה, ולפיכך "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף".
"ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך" – אמר ר' אבא: משל של אחשורוש והמן למה הדבר דומה? לשני בני אדם: אחד יש לו תל בשדהו ואחד יש לו חריץ בתוך שדהו. אמר בעל התל: מי יתן לי חריץ זה בדמים ובעל החריץ אומר: מי יתן לי תל זה בדמים. לימים נזדווגו זה אצל זה. אמר לו בעל החריץ לבעל התל: "מכור לי תילך" אמר לו: הלואי, טול אותו בחינם".
(דברי המן משקפים את טענות שונאי ישראל, וסביר להניח שבעל המדרש הכיר טענות אלה כשכתב אותן)