החג האחרון מחגי השנה נקרא חג הסוכות והוא חל בשויון היום והלילה שבחורף, מכאן אנו למדים שתיים: אחת שחייבים לכבד את השויון (הוא היושר) ולשנוא את האי שוויון (אי היושר). לפי שהראשון הריהו ראשיתו ומקור מוצאו של הצדק, והשני – ראשיתו ומקור מוצאו של העוול. הראשון קרוב לאור והשני קרוב לחושך. ושנית, שלאחר גמר בישולם של כל הפירות חייבים אנו להודות לאלוהים שהביאם לידי גמר בישולם ושהוא מקור כל הטוב.

​

תעודת הסוכות להזכירנו בעושרנו את העוני, לפי שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו את השפלות, בגדלותו - את הפשטות בימי שלום - את סכנת המלחמה על פני היבשה - את סערות הים, ובעיר -  את המדבר, לפי שאין לך דבר, שיש בו כדי לשמחנו יותר מזכרון ימי הרעה בימי טובה מרובה ביותר. אתה מוצא כאן גם תועלת מרובה לגבי החינוך למעשים טובים: שכן מי ששם לנגד עיניו גם את הטוב וגם את הרע… ודאי יתמלא רחשי תודה...