מהלך כללי:

שיחה בקבוצות קטנות (כדי לאפשר לכולם מרחב לשתף ולדבר)

עיבוד משותף

הערה למפקד: יש להתאים את השיחה ליחידה, ולהתייחס בין השאר למידת ההכרות הקיימת בין החיילים ולמשימה שהם נושאים במלחמה הנוכחית, ולבחור את הדגשים בהתאם.

מהלך:

1. הצעה לפתיחת מפקד: אנחנו נמצאים בתוך מלחמה. אנחנו לא יודעים כיצד ומתי היא תתפתח, ולכן אני רוצה לנצל את הזמן הזה כדי לחזק את היחד שלנו, כדי שנוכל לנצח.

2. מתחלקים לחבורות קטנות. אפשר לפי כיתות או כל חלוקה אחרת. בכל כמה דקות המפקד נותן שאלה אחרת שכולם יענו עליה, או לתת לכל קבוצה את כל השאלות ושיענו באופן חופשי.

· מאיפה אני בארץ?

· מה התחביבים שלי?

· למה אני הכי מתגעגע בבית?

· למה התגייסתי? האם זה היה לי ברור או שהתלבטתי?

· מה המשפחה שלי אומרת על זה שאני בצבא?

· מה יעזור לי להיות במיטבי בימים האלה?

· מה אני צריך מהחברים, מהמחלקה ומהפלוגה?

3. חוזרים למעגל רחב ומשתפים בכמה מהדברים שעלו (בפרט בשאלת "מה אני צריך").

4. הצעה לסיכום מפקד, בנוסף להתייחסויות לדברים שעלו בקבוצות:

כדי לשמור על עצמנו בנפרד וביחד, אני מבקש ש:

· נשים לב לאיך ומה שאנחנו אומרים.יש לנו דעות שונות, מחשבות שונות, תפיסת מציאות שונה. הקרבות שכבר יש ברשתות (זה בגלל החרדים / השמאל / הממשלה / המתנחלים / המחאה...) זהו רעל שצריך להיזהר ממנו, ולנהוג בשיח הזה באחריות.
כולנו עזבנו בית ומשפחה ובאנו להיות כאן יחד, ומחר אולי גם נדלג יחד ונסתער יחד. בואו נהיה חכמים ואחראים ורגישים אחד לשני גם בהיבטים האלו. האירועים הקשים מעוררים בכולנו תחושות עזות שמקבלות ביטויים שונים אצל כל אחד: כעס, עצבים, חוסר סבלנות, לחץ, עצב, חרדה, אפתיות... זה טוב והכרחי שניתן ביטוי לרגשות שלנו, אבל צריך שננהל אותם באחריות.

· תשתדלו להמעיט בצפייה בסרטונים, ובהפצה שלהם בינינו. זה מכניס אנשים לסרטים. זה מגביר חרדה ומחליש. לכולנו יש חברים, בני משפחה או מכרים שנפגעו. אבל מתוך אחריות לתפקוד שלנו אנחנו צריכים להיות במיטבנו, מכוונים, מרוכזים, לנסות למתן את המפגש שלנו עם המציאות הקשה ככל שביכולתנו. כדאי לנסות להוריד את האינטנסיביות של הטלגרם והטוויטר והאינסטגרם בימים האלו ולהיות יותר ביחד.