בהעלותך
בעריכת מיריק גרזי
נושאי הפרשה
א. סיום בניית המשכן וקבלת הוראות אחרונות לגבי המשכן
דרכי העלאת האור במנורה --- "וזה מעשה המנורה"
ההוראות לעבודת הלויים בבית המקדש
ב. ראשית הנדודים במדבר
חגיגת הפסח לראשונה במדבר; הנהגת פסח שני לטמאים -
הענן והמשכן, דרכי המסע במדבר -
ההוראות לדרכי התרועה בחצוצרות בעת הנדודים
הבקשה מיתרו, חותן משה, להישאר עם עם ישראל
ארון ברית ה' נוסע לפניהם --- "ויהי בנסוע הארון"
תלונות העם במדבר: סיפור התבערה
סיפור קברות התאווה
חלוקת הנטל עם שבעים הזקנים
תלונת מרים ואהרון ומות מרים
נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה
חשיבות המנורה כסמל מתגלגל המלווה את עם ישראל מראשיתו, דרך הנדודים במדבר, ההתיישבות בארץ והקמת בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, מהיציאה לגולה ועד ימינו. מדובר במנורת המשכן ומנורת המקדש - הראשון והשני, מנורת זכריה, המנורה השבויה בשער טיטוס ועם קום המדינה - המנורה בסמל מדינת ישראל.
אנחנו יכולים להשוות בין השיחה של משה עם חובב הוא יתרו /במדבר י' כ"ח-ל"א/ לבין השיחה בין נעמי לרות /רות, א' ו'-י"ח, ובמיוחד פס' ט"ז/ נשים לב לדמיון בין השמות רות ויתרו. מה הדומה ומה השונה בשתי השיחות מבחינה רעיונית וטקסטואלית? ניתן כמובן לקשר את הנושא
לחג השבועות ולדרכי הגיור.
סיפורי המתלוננים: 'תבערה' ו'קברות התאווה' - כיצד באים לידי ביטוי היחסים בין העם לבין המנהיג? האם יש דמיון ליחסי עם - מנהיגות בימינו?
משבר המנהיגות של משה: "האנוכי הריתי את העם הזה?". קשייו של המנהיג המתמודד עם העם.
"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" /י"א, ה'/ ועל הגעגועים ל"סיר הבשר" בחוץ לארץ. חיי המותרות במחיר תחושת הנכר בארץ זרה או קשיי החיים בחברה עצמאית ואוטונומית, מה עדיף?
"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", מנהיג בודד או הנהגה ציבורית?
מה היתרונות וחסרונות של שתי השיטות?
"ותדבר מרים ואהרון במשה". /י"ב, א'/ מה היחסים בתוך משפחתו של משה? אפשר להשוות עם יחסי אחים אחרים במקרא וכן לבחון את היחסים על פי הפסוקים - "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה בו וכ"ו" /שמות ב', ד'-ז'/ וכן יחסי אהרון משה /שמות ד', י"ד-ט"ז, כ"ז-ל'.
קטע מהפרשה – במדבר יא", ד-ז, י-ט"ז
"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים.
ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו...
וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, איש לפתח אוהלו.
ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע.
ויאמר משה אל ה': למה הרעות לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי. האנוכי הריתי את כל העם הזה?
אם אנוכי ילידתיהו, כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו...?
לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני.
ואם ככה אתה עושה לי, הרגני נא הרוג, אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי.
ויאמר ה' אל משה, אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... והתיצבו שם עמך.
בסיפור קברות התאווה עומד משה בפני אחד מן המשברים הגדולים ביותר בחייו. העם לא מפסיק להתלונן על קשיי הדרך, ומשה חש שאיננו יכול ליותר לשאת במעמסה. דומה כי זאת הפעם הראשונה שמשה מגיע לידי ייאוש מן המשימה הגדולה שהועמסה על כתפיו, והוא מבקש להשתחרר מן העול הכבד. תגובת האל היא בהקמת מוסד "הזקנים" שיעמוד לצידו של משה.
מספרות חז"ל
" אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" - וכי לא היו זקנים לשעבר? והלא כבר נאמר במצרים "לך ואספת את זקני ישראל" /שמות ג' ט"ז.
וכשאמר פרעה לנוגשים "לא תאסיפון לתת תבן לעם" /שמות ה', ז'/ היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים העבריים, והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותם בידי הנוגשים ואומרים:
מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם.
וכשאמר הקב"ה "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", אמר הקב"ה למשה:
אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין את עצמן ללקות עליהם --- על העם --- במצרים במתכונת הלבנים, יבואו ויטלו גדולה זו ...
מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש.
(במדבר רבה, ט"ו, כ')
"כאשר ישא האומן את התינוק" :
אזהרה לדיין שיסבול את הציבור. עד כמה? אשר ישא האמן את היונק --- תלמוד בבלי, ח' ע"א. פירוש: "אפילו כשהתינוק מטנף את נושאו ומטפח על פניו, אין אומנו מפילו חס וחלילה, אלא סובלו. כך הפרנס /המנהיג/. אפילו בשעה שהציבור מצערים ומבזים אותו, עליו לאהוב אותם ולהתפלל על צרתם".
(על פי פירוש הנצי"ב לפרשת בהעלותך)
אגדה עממית- "אספה לי שבעים זקנים"
מעשה ברב אחד שהוזמן לעיירה אחת ליישר ההדורים מסביב לשאלת בחירת רב במקום. ראה הרב כי המחלוקת עצומה, בוערת באש לוהטת, עד ששכחו כל התושבים את דאגת הפרנסה וכל דאגותיהם האחרות ועסקו בסכסוך הרב והרבנות.
אמר להם הרב: כל ימי הייתי תמה אחרי פרשת המתאוננים והמתלוננים, מחלוקת בשר התאווה ובכיית העם למשפחותיו. מה פתאום "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש'? וכי מה תקנה ותרופה יש במינוי הזקנים למצב הפרוע של ריב ומדנים?
אכן, עתה נודע לי הדבר: כיוון שראה הקב"ה שהם מתרעמים ומתרעשים מריבים ומרננין בעניני המזון, מן ופרנסה, אמר 'אספה לי שבעים איש'. צווה להם ויערכו בחירות וישכחו רישם וריבם ועמלם וכל דאגותיהם, יעסקו ויתעשקו רק בבחירות.
(מרדכי הכהן, על החכמה, פרשת בהעלותך)
כיצד מתגלה הפן האנושי של מנהיגים ומנהיגות בטקסט המקראי למשה וזקני העם ובכל אחת מן האגדות שהבאנו?
מן הספרות החדשה
בעקבות פרשת המתלוננים הכה ה' בעם "מכה רבה מאד".
חיים נחמן ביאליק כתב את השיר "מתי מדבר" על בני ישראל שמתו במדבר .
מֵתֵי מִדְבּר/ ח.נ. ביאליק/קטעים
לֹא עֲדַת כְּפִירִים וּלְבָאִים יְכַסּוּ שָׁם עַיִן הָעֲרֵבָה,
לֹא כבוֹד הַבָּשָׁן וּמִבְחַר אַלּוֹנָיו שָׁם נָפְלוּ בְאַדִּיר -
עַל-יַד אָהֳלֵיהֶם הַקֹּדְרִים מוּטָלִים בַּחַמָה עֲנָקִים.
בֵּין חוֹלוֹת הַמִדְבָּר הַצְהֻבִּים כַּאֲרָיוֹת לְבֶטַח יִרְבָּצו.
שָׁקַע הַחוֹל תַּחַת מִרְבָּץ גּוּפוֹתָם מוּצָקוּת הַגְּרָמִים,
דָּבְקוּ אַדִּירִים לָאָרֶץ, נִרְדָּמוּ - וַאֲזֵנָם עֲלֵיהֶם.
חַרְבוֹת הַצוּר מְרָאֲשׁוֹתָם, בֵּין רֹחַב כִּידוֹנָם,
אַשְׁפָּה וּתְלִי בַּחֲגֹרָתָם וּנְעוּצוֹת בַּחוֹל חֲנִיתוֹתָם.
צָנְחוּ בָאָרֶץ רָאשֵׁיהֶם הַכְּבֵדִים מְגֻדְּלֵי הַפֶּרַע,
נִגְרַר שְׂעַר תַּלְתַּלֵּיהֶם וְנִדְמֶה לְרַעְמַת הַלְּבָאִים...
מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, דּוֹר קְדוּמִים, עִם נֶאְדָּר בָּעֹז, עַתִּיק יוֹמִין
אָכֵן עֵז-נֶפֶשׁ וְקָשֶׁה כְּסַלְעֵי עֲרָב עַם-זֶה הָיָה.
הִמְרוּ אֶת-נֶפֶשׁ נְבִיאָם וְגַם בֵּאלֹהֵיהֶם הִתְגָּרוּ-
וְיִסְגְרֵם אַל בֵּין הֶהָרִים וַיַפֵּל שְׁנַת נֶצַח עֲלֵיהֶם,
וַיְצַו אֶת-הַמִדְבָּר עֲלֵיהֶם וּשְׁמָרָם לְזִכְרוֹן דּוֹר דּוֹרִים -
וְיִנְצֹר אַלַּהּ מַאֲמִינָיו מִנְּגֹעַ בִּקְצֵה כַנְפוֹת כְּסוּתָם!
וּמַעֲשֶׂה בַּעֲרָבִי שֶׁנָּטַל חוּט אֶחָד מִצִּיצִית כְּנַף בִּגְדָּם-
וַיִּיבַשׁ כָּל-גּוּפוֹ מִיָּד עַד שֶׁהֵשִׁיב הָאָשָׁם לִמְקוֹמו-...
וְהֵם הֵם אָבוֹת עַם-הַכְּתָב.
מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי - מתוך פרשת השבוע בקיבוץ בית השיטה, סיון, תשמ"ה 1985
פרשת בהעלותך: המחנה ערוך, החל המסע לארץ המובטחת.
הכל מחושב, השבטים יודעים את מקומם, מי לחלוץ ומי לאגפים ולמאסף.
הלויים נושאים את המשכן הנייד ובו ארון הברית וכלי הקודש.
יש סימנים מוסכמים לצעידה ולחניה. יש "מורי דרך": עמוד הענן ועמוד האש.
השבת מקויימת ולוח השנה, לכשיגיעו לארץ, מסודר.
רק גורם אחד בלתי ידוע - הגורם האנושי.
התנהגות בני ישראל תלויה בבחירתם החופשית.
והם - "כמתאוננים", מתגעגעים לסיר הבשר של מצריים
ומרים אחות משה הולכת רכיל באחיה - במשה.
וזה האחרון רוצה להחזיר את "המנדט" לקדוש ברוך הוא.
על הקב"ה לרדת שוב ולעשות עוד פעם סדר בין בני האדם.
ועוד סיפור מתוך פרשת השבוע של בית השיטה – עפ"י סיפור של מנחם אורן:
מספורי מדריך על מסע הילדים על "הבריחה" של פליטי השואה דרך כל אירופה אל היעד, אל אוניות המעפילים.
"הדגשנו את הנקודה החשובה ביותר, שאנחנו נוסעים. הקימונו מאהל זמני, "אוהל מועד", והוא הלך איתנו. פרקנו ונשאנו אותו כמו את קרשי המשכן - ממקום למקום. מבודאפשט לוינה, מוינה ללנדסברג... וכן הלאה עד קפריסין.בכל מקום שנעצרנו הקמנו את האוהל, למדנו, לימדנו והמשכנו "...
עוד לחג >
