top of page
בוא
 שבת/פרשת השבוע/

ש

בוא

בעריכת בנימין יוגב (בוג'ה)

תקציר הפרשה

פרשת בוא נפתחת בשלוש המכות האחרונות מעשר המכות: מכת הארבה, מכת החושך

ואזהרה על המכה האחרונה - מכת בכורות. בין מכת החושך והאזהרה על מכת בכורות מסופר על כלי כסף וכלי זהב שמשאילים ישראל מן המצרים.

בהמשך מסופר על ההוראות המפורטות הניתנות לבני ישראל להתכונן ליציאת מצרים: בעשרה לניסן, הכנת שה תמים בן שנה לבית אבות, שחיטתו בארבעה עשר לחודש בין הערביים וסימון פתח הבית בדם.

אכילת השה בחמישה עשר לניסן. ביום הזה יכה ה' את כל בכורי מצרים. יום זה יוחג על ידי בני ישראל בכל הדורות, שבעת ימים, ובהם לא יאכל חמץ.

אחרי הוראות הפסח לעתיד באה מכת בכורות וסיפור יציאת מצרים.

הפרשה מסתיימת בדיני קורבן הפסח לדורות, דיני הקדשת הבכורות ונתינת סימנים לזכור את יציאת מצרים. בקטעים אלה מוזכרים האות על ידך וזיכרון בין עיניך והטוטפות, שאח"כ הפכו היסוד לתפילין.

 

נושאים לדיון בכתה ובקבוצה

  • השאלה הקשה של בחירת פרעה והחלטותיו לאור הנאמר: "כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו" - האם לא היה האל יכול לכוון את לב פרעה לשלוח את בני ישראל? מהי הבחירה החופשית של האדם?

  • השאלת כלי הכסף וכלי הזהב מהמצרים - פתח להאשמה כלפי היהודים בכל הדורות כרודפי בצע וכסף. האמנם?

  • ניסן ותשרי - החודש הראשון - השביעי.

  • פסח מצרים ופסח דורות.

  • האם אין בדם על המזוזות משום "עבודה למשחית"?

  • מהי משמעות סמל הדם? האם רק בפסח מצרים או לדורות?

  • פסח, חג קורבן השה או חג אכילת המצה ואיסור חמץ?

  • כמה זמן ישבו בני ישראל במצרים? לפי פרשתנו "שלושים שנה וארבע מאות שנה" (י"ב, מ) ראה בראשית ט"ו יג, ושמות ו' יד-כו.

  • קדושת הבכור ומשמעותה.

  • התפילין, ארבעה פרשיות התפילין והקשר ליציאת מצרים.

 

קטע מהפרשה - שמות י"ב: א-יא

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לכם ראש חודשים. ראשון הוא לכם לחודשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמור בעשר לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות השה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אוכלו תכוסו על השה.

שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העיזים תקחו. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים, ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות, על מרורים יאכלוהו. אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קירבו. ולא תותירו ממנו עד בוקר , והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו. וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה ".

 

"החודש הזה לכם ראש חודשים" – ישעיהו ליבוביץ

מעניין שרש"י מתחיל פרושו לתורה במילים:

"אמר ר' יצחק , לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה 'לכם' שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל" - והדגש על המילה לכם שנותנת סמכות לבית דין לקדש חדשים ולעבר שנים.

ובפרושו לפסוק ב' הוא אומר: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש על חודש ניסן, אמר לו: "זה יהיה ראש לסדר מניין החודשים שיהא אייר קרוי שני, סיוון שלישי.

ומפרש רבנו עובדיה ספורנו (סוף ימי הביניים): "החודש הזה לכם ראש

חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

מכאן ואילך יהיו החודשים שלכם לעשות בהם כרצונכם אבל בימי השעבוד ,לא היו ימיכם שלכם אבל היו לעבודת אחרים ורצונם".

והוא מוסיף! "כי בו התחיל מציאותכם הבחירי":

המילה 'בחיריי' כאן היא מונח שנהגו להשתמש בו בימי הביניים, וכוונתו ברורה, דהיינו מציאות בה אתם בוחרים לעצמכם את אורח חייכם, ואם לבטא זאת בסגנון ימינו נוכל לאמר בפשטות 'מציאות בה מתחילה עצמאותכם', שהרי מכאן ואילך יהיו ישראל קיימים ומתקיימים מרצון

עצמם, ואין הם משועבדים עוד לעול זרים".

(ישעיהו ליבוביץ, "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע")

 

"החודש הזה לכם" - אמר ר' יהושוע בן לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין - שעון - , כיון שעמד בנו על פרקו, אמר לו: בני, עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך. כך הקדוש ברוך הוא היה מקדש חדשים ומעבר שנים; כיוון שעמדו ישראל, אמר להם: עד עכשיו חשבונם של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הם מסורים לכם.

(תנחומא ע"פ ספר האגדה)

 

דבר אחר: "החודש הזה לכם" - הדה הוא דכתיב: ע"פ תהילים, ל"ג, יב'

אשרי הגוי אשר לה' אלוהיו העם בחר לנחלה לו' משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו קבע בו ראשי חודשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים, ובו עתידין ליגאל שנאמר: מיכה ז' טו 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', ובו נולד יצחק ובו נעקד, ובו קיבל יעקב את הברכות, ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר: 'ראשון הוא לכם לחודשי השנה', משל למלך שהוציא את בנו מבית האסורין, אמר: עשו אותו יום טוב כל הימים שבו יצא בני מחושך לאור, מעול ברזל לחיים, מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה, כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורין שנאמר: תהילים ס"ח, ז', מוציא 'אסירים בכושרות".

(בראשית רבה ט"ו יא)

 

בניסן נגאלו ישראל, וכל שנה ושנה כשאותם הימים מגיעים כביכול נותן דעתו על ישראל שמא הגיעה עת גאולתן, יודעים זאת כל הברואים ומשפרים את מעשיהם, שאם יזכו יזכו אף הם עת גאולתן של ישראל לגאולה שלימה.

(ש.י. עגנון, שירה)

 

מצה זו

לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת. וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם.

והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים - וכל יהודי בעולם - ואף באמריקה וברוסייה הסובייטית -יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן. באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, מספרים ביציאת מצרים ובצרות, שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של היהודים.

(דוד בן גוריון, מתוך נאומו בפני ועדת חקירה של האו"ם , 1947)

 

מתוך ארכיון מכון החגים - אלי מלכיור, קיבוץ אורים , 2000

בפרק י"ב ראשית הגאולה. בהפוגה שבין המכות מצווה הקב"ה על עם ישראל בקיום "שעון" שעון שבו על העם לקחת חלק פעיל: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה"./ י"ב, ב'. הדגש על המילה "לכם", שם הקב"ה מחייב כל אדם בישראל לשאת חלק פעיל בקביעת ימי החודש .

כידוע השעון הנוצרי עובד לפי מהלך השמש, המוסלמי לפי מולד הלבנה ואילו הלוח היהודי בנוי מתרכובת של שתי מערכות אלו יחד. ולמרות המדע המדויק מצווה היהודי לקבוע בנוכחות עדים את מועד החודש כמו שכתוב במסכת ראש השנה/ כ"ה, ב': "ראוהו בית דין וכל ישראל וחקרו העדים ולא הספיקו לומר 'מקודש' עד שחשיכה - הרי זה 'מעובר'". כלומר האדם נקרא לקבוע את אורך חודשי השנה ואת תאריכי חגיו, והצהרת בית הדין קובעת מתי יחולו. כל זה כמובן כשעמד בית המקדש על תילו. הרעיון המרכזי בעניין זה הוא ההיקשרות של האדם לקביעה בדת. כמובן שבכך הוא מקבל על עצמו חירות ואחריות וממילא התחדשות בכל חודש. זהו איפה, האורלוגין האלוקי.

עוד לחג >
bottom of page