תקציר הפרשה

בני ישראל ערכו מפקד אוכלוסין בשנה השניה לצאתם ממצרים.

הזכרים בני עשרים שנה ומעלה התפקדו על פי שבטיהם, ובסה"כ

נמנו 603,550 איש "יוצאי צבא", למעט הלווים.

הלווים התפקדו על פי משפחותיהם: בני גרשון, בני קהת, ובני 22,000 מררי. מספרם היה בסה"כ .

סודרו סדרי ההליכה במדבר וסדרי המחנה בזמן חניה. לצורך זה נחלקו השבטים לארבעה "דגלים", כמו שנאמר: "ויחנו בני ישראל, איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם". / במדבר א:נב.

סדר החניה:

במרכז המחנה הניחו את המשכן ובצמוד אליו בני לוי:

מצפון בני מררי

ממערב בני גרשון

מדרום בני קהת

במזרח היה היה המחנה של דגל שבט יהודה, ועמו השבטים יששכר וזבולון

בדרום דגל ראובן, ועמו שמעון וגד

במערב דגל אפרים, ועמו מנשה ובנימין

בצפון היה דגל דן, ועמו אשר ונפתלי

סדר המסע:

יהודה - יששכר - זבולון

בני מררי שנשאו את קרשי המשכן

בני גרשון שנשאו את היריעות

ראובן - שמעון - גד

המשכן, שנישא על-ידי בני קהת

אפרים - מנשה - בנימין

דן - אשר - נפתלי

 

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• מה הטעם להתפקדות לפי היכולת להיות "יוצא לצבא", כלומר גברים בן 20 ומעלה? חישבו על חברות ותרבויות שונות: באיזה גיל נוצר שינוי במעמד? מה מהות השינוי?

• "ספר הפקודים" קיבל את הכינוי "ספר במדבר". מה מאפיין את המדבר מבחינה גיאוגרפית, אקלימית, וחברתית? למה  לדעתכם נבחר המדבר להיות הזירה לתקופת המעבר של 40 שנה ממצרים עד לכניסה לארץ?

• ידוע שהמפקד שערך דוד המלך --- שמואל ב' פרק כד --- הביא עליו את רוגזו של גד הנביא. ואילו כאן ה' מונה את בני ישראל מתוך חיבה. כדאי לעיין בדברים הרבים שנכתבו על הסתירה הזאת.

• ומה דעתכם? למה היה צריך לצעוד במדבר וגם לחנות בתוכו על פי סדר מסוים? האין זה פוגע ברצון האדם להיות עצמאי? האם לא היה עדיף לאפשר לכל אחד לנתב את דרכו על פי רצונו ותפיסתו? ומה עם השאיפה לספונטניות ומקוריות?

• "איש על מחנהו ואיש על דגלו" ---- נראה שהחלוקה למחנות והרמת הדגלים האידיאולוגיים הם דווקא מנגעי החברה שלנו. האם יש בהם גם יסוד חיובי?

 

​

מדברי חכמים

"במדבר סיני... באחד לחודש השני" - מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם.

(רש"י, במדבר א:א)

 

בדרך כלל מתחילים לקרוא בתורה בספר "במדבר" בשבת שלפני חג השבועות, שהוא חג מתן תורה. מתן התורה בסיני, במדבר, הזמין פירושים רבים. הידוע שבהם הוא, שאלוהים בחר לתת את התורה במקום שאינו שייך לאיש על מנת להראות שמעצם טיבה ומהותה אין היא שייכת לשום עם או ארץ, אלא היא מסורה לכל מי שמוכן לקבלה. לפי הפירוש הזה מצביע מקום ההתגלות על האוניברסאליות של התורה.

בכמה דתות נתפס המדבר כמקום אידיאלי להתקרבות בין אדם לאלוהיו, מקום שבני אדם בורחים אליו כדי לחיות חיי נזירות. ואילו בדת ישראל התורה אמנם ניתנה במדבר, אך היא נועדה לבני אדם שיחיו על פיה בתוך חברה מתורבתת ומפותחת, ותורה זו תסייע להם לכבוש ולרסן את הפראות השֵדית שבאדם.

(פינחס פלאי, "תורה היום")

 

​

נושא לדיון

"מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא" --- שני תנאים היו: אחד שגילו יהיה מבן עשרים שנה ומעלה, והשני: שיהיה בכלל יוצא צבא, להוציא את הזקנים והחלשים. ובדרך נס לא נמצא ביניהם מי שאיננו ראוי לצאת בצבא.

(הגאון הר' אליהו מוילנא, המאה ה 18)

 

הגאון מוילנא חי במקום ובתקופה שבהם "צבא" פירושו: שכל נער יהודי מנסה להתחמק מהגיוס הכפוי אל צבאות הצאר הרוסי. רבים מהיהודים היו משקרים לגבי גילם על ידי תעודות מזויפות, או בורחים עד שיעברו את גיל הגיוס. לכן, הגאון יכול היה להתיחס למפקד בני ישראל במדבר וההשתייכות לצבא במונחים אידיאליים, אפילו מיתולוגיים. אבל כל מי ששירת בצבא בפועל יודע, עד כמה חשובים דגלי החייל ו"גאוות היחידה". לדגלים יש כוח מאחד ומגבש, אבל לעתים הם אף מהווים סמל לפירוד. וטעם "איש על דגלו": שלא יתערב שבט דגל עם שבט דגל.

(אבן עזרא, על במדבר א:נב)

 

דברי ה'אבן עזרא' מעוררים תהיות רבות. האם מטרת ההתפקדות לצבא והסדרת מבנה המחנה היתה לאחד את השבטים תחת דגל אחד, או לגבש כל שבט בפני עצמו? איזו זהות היתה חשובה יותר, השבטית או הלאומית?

השאלה היא נצחית ואוניברסלית. יחד עם זאת, היא עולה, חדשות לבקרים, לכל אורך ההיסטוריה היהודית. שאלת ערבוב הזהויות עולה אף בקרב החברה הישראלית של ימינו. האם אנחנו חברה של דגל אחד, דגל מדינת ישראל, או חברה של דגלים שונים, "איש על מחנהו ואיש על דגלו"?

 

הדיאלוג הישראלי מתרחש בין עובדות העבר לבין הזיכרון המתהווה.

כבר לא היסטוריה אחת, אלא פסיפס של זיכרונות וזיכרונות נגד. התודעה המופרטת של הישראליות בונה זהויות נפרדות וזיכרונות נבדלים. ישראל מתבגרת עתה אל עברה ונכתבים בה סיפורים חלופיים. אין זה אות של חולשה והתרופפות, אלא עדות לבגרות ופתיחות המניבות דיאלוג חי בין העבר להווה.

(דוד אוחנה ור. ס. ויסטריך)

 

​

בעקבות הדברים האלו

• האם אנחנו חברה של זהות אחת, או של זהויות שונות?

• כור היתוך או מרקם?

• דגל אחד או דגלים שונים?

 

​

הנף את הדגל - מאת ש. שלום / תרצ"ו

הנֵף את הדגל

אל על.

הירֵא --- יֵצֵא!

והמהסס ---

אל יכנס

כְּלל!

יהיה פה יום הִתּוכִים גדול

וקרָב,

ומאשר יגורנו יִפּול כה רב...

ומי יִגָאֵל?

זה שבוחל במשענת וָחֵל,

זה שצועד ואיננו שואל,

ואיננו שואל...

 

​

מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי – אלי, קיבוץ אורים, תש"ז, 2000

בתחילה מתבקש העם לפעולת התארגנות בסיסית והיא הספירה של

בני ישראל. בצורה זאת כל אחד מקבל שבט ושייכות. הספירה אינה

לצורך מפקד אוכלוסין כמו שהיא לצורך זהות אישית. כל שבט מקבל דגל משלו ו"גאוות יחידה". הספירה תביא את העם לנשיאת ראש, לזקיפות קומה, והגברת הערך העצמי.