תקציר הפרשה

פרשתנו הסוערת פותחת ב"ויגש" ומסיימת ב"גושן": העלילה המתפתלת

בין יוסף ואחיו מובילה את בני יעקב אל היאחזותם בגלות מצרים. ובדרך אל גושן נושא יהודה את הנאום היוקד באזני יוסף, שנמס מצידו כדונג ומתוודע אל אחיו. כאבני דומינו שמחות נופלות חומות הניכור: יוסף מתוודע אל אחיו, יעקב מתוודע אל חיי יוסף (ואל פשעי בניו), וכל בני ישראל יורדים מצריימה, ניצלים מרעב וזוכים בתקומה (זמנית) תחת כנפי יוסף, המשנה למלך מצרים, האלומה הניצבת מול אלומותיהם הכורעות, ממש כפי שנרשם בפרוטוקול החלום ההוא, בהיות יוסף בן שבע עשרה שנה.

 

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• "...ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" - כדי לשוחח צריך לפרוק את הבהלה. למה דווקא בתוך המשפחה, שהיא המעטפת האנושית הכי אינטימית, מתקיימות, לעתים, בהלות כה גדולות?      

• "...לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלהים..." - אחריות מוסרית ופריקתה אם כל בחירה אנושית היא, בעצם, מימוש של רצון האל, מה נותר מן האחריות המוסרית של האדם למעשיו?     

 

​

קטע מהפרשה – בראשית מ"ז, ז-י

ויבא יוסף את-יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את-פרעה

ויאמר פרעה אל-יעקב כמה ימי שני חייך

ויאמר יעקב אל-פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו

שני חיי ולא השיגו את-ימי שני ליי אבותי בימי מגוריהם

ויברך יעקב את-פרעה ויצא מלפני פרעה.

 

​

מדרש חכמים

"ויאמר פרעה אל יעקב, כמה ימי שני חייך?"

אמרו: היה שם עוג [מלך הבשן] באותה שעה יושב אצל פרעה. אמר פרעה לעוג: הלא כך היית אומר על אברהם, פרדה עקרה הוא ואינו מוליד - הרי בן בנו משבעים נפש! אמר לו עוג: אברהם עצמו הוא זה. שהיה סבור שהוא אברהם מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו. התחיל שואלו שאלות, אמר לו: בן כמה שנים אתה, דכתיב "כמה ימי שני חייך."

"ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי...". מכאן שישיבתם שלצדיקים בעולם הזה גירות היא להם. "מעט ורעים היו ימי שני חיי" - לפי שהלכו כולן בפחד ובהלה ולא מצא מכולן קורת רוח, לכך נאמר מעט ורעים.

"ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי". את מוצא אברהם בן מאה וחמש ושבעים שנה, יצחק בן מאה ושמונים שנה, אבל יעקב מאה ושלושים. הוי ולא השיגו". כיוון שאמר להם כך ידעו שאינו אברהם".

 (מתוך המדרש הגדול, מאת ר' דוד בר' עמרם מעדן, מהדורת מרגליות)

 

​

הערות למדרש

חז"ל תוהים על שיחת אבי האומה העברית עם אבי האומה המצרית. עניינו של פרעה בגילו של יעקב הופך משיחת נימוסין לתחקיר נמרץ. מסתבר שמשפחת אברהם היא נושא לשיחה מתמשכת בין שני מלכים, פרעה ועוג מלך הבשן, שריכלו ביניהם אודות אבי האומה העברית, זו שעתידה להרוג את פרעה ולנשל את עוג. אריכות ימיו של עוג (שהכיר פנים אל פנים את אברהם!) מפחיתה מערכה של אריכות ימי אדם אחד, ומעמידה במרכז את ערך ה ש ו ש ל ת. נכדיותו של יעקב מבטיחה את המשך שושלת אברהם, את קיומה של ההבטחה האלהית.

בהלת אחי יוסף, בה פגשנו בפרשה, חוזרת אלינו בדברי המדרש: "לפי שהלכו כולן בפחד ובהלה". לא אורך החיים הוא עיקר, אלא איכותם, וחיים שעיקרם פחד ובהלה, מעטים ורעים הם, אף אם ירבו שנותיהם.

 

​

מהשירה העברית

א. עלי, מתוך: "אלה תולדות יעקב", בדרך לארץ המובטחת, ספרית פועלים, 1989

כְּשֶׁלַּיֶּלֶד כּוֹאֵב הוּא מַבִּיט אֶל אַבָּא.

אַבָּא, שִּׁשִׁנָּיו נִתְלָשׁוֹת תַּחַת הַמַּבָּט,

אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר. הוּא רַק

מַבִּיט אֶל סָבָא.

וְכָךְ הָיִיתִי כּוֹתֵב אֶת הַתְּנַ"ךְ,

בְּמַבָּטִים: יַעֲקֹב אֶל יִצְחַק, יִצְחַק

אֶל אַבְרָהָם, שֶׁכָּל שִׁנָּיו נָשְׁרוּ,

וְהוּא מַרְאֶה עַל אָדָם

הַמַּאֲשִׁים.

וְחַוָּה מַכְחִישָׁה,

וְהַנָּחָשׁ חוֹשֵׁשׁ,

וֶאֱלֹהִים מַעְלִים.

וְאִם לֹא לְאָכְלָה - לָמָּה

נָטַעְתָּ שָׁם עֵץ?

אִם אֵיטִיב וְאִם לֹא

הֵן לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ!

וְאִם בּוֹ אֶמְשֹׁל לַמְרוֹת תְּשׁוּקָתִי -

לָמָּה צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ דְּמֵי אָחִי?

אֵיזֶה חוּטִים סִבַּכְתֶּם

בַּאֲפֵלַת בְּרֵאשִׁית

וְלֹא נֵדַע?

מַה זֶה נְגַסְתֶּם שָׁם

שֶׁכָּכָה תִכְאַבְנָה

שִׁנֵּי יַלְדִּי?

 

 

מאוצר ארכיון החגים הקיבוצי – נ., קיבוץ משאבי שדשה, 1998

בפרשת "ויגש" מגיעה לשיא הדרמה של יוסף ואחיו לאחר כל התלאות שעברו על יוסף במצרים ועלייתו לגדולה מצד אחד, והתלאות שעברו על אחיו בארץ כנען עם בוא הרעב ובמצרים כאשר יוסף מהתל בהם מאידך. רגע השיא הוא, כאשר יוסף מתוודע אל אחיו ואומר להם בלשון המקרא: "ויתן את קולו בבכי...ויאמר יוסף אל אחיו, אני יוסף, העוד אבי חי?"

בשבוע הקרוב אנו מציינים את צום העשירי בטבת, צום אשר נקבע לאחר החורבן הראשון. ולאחר השואה, כשלרבים לא היה ידוע מועד מותם של יקיריהם מידי הנאצים ועוזריהם, נקבע יום העשירי בטבת כיום הקדיש הכללי.