ויצא
 שבת/פרשת השבוע/

ש

ויצא

בעריכת בארי צימרמן

עיקרי הפרשה

פרשתנו מתחילה כאשר יעקב יוצא מבית אביו בבאר שבע ללכת למצוא לעצמו אשה במשפחת אמו בחרן, ומסתיימת עשרים שנה מאוחר יותר. בין לבין יעקב מספיק לחלום את חלום יעקב, לבנות מצבה, לגלול אבן מעל פי הבאר, לשאת את לאה ואחר כך את רחל, להוליד בנים, לעבוד

אצל חותנו לבן, לקבל מסר מלמעלה שהגיע הזמן לשוב הביתה ולבצע זאת בגדול תוך שיתוף פעולה מצד נשיו נגד לבן אביהן .

 

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

  • "...הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" (כ"ח, 13) – האם הבטחתו של אלהים ליעקב רלוונטית לשיח הפוליטי במדינת ישראל של היום?   

  • "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (כ"ט, 20). כוחה של אהבה.  

  • "ולבן הלך לגזוז את צאנו ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי עד בלי הגיד לו כי בורח הוא" (ל"א, 19-20). מדוע מתעקשת התורה לתאר גם את הפנים הפחות חיוביים של אבותינו ואמותינו, ומה יש בכך כדי ללמדנו ? 

 

קטע מהפרשה - בראשית כט: א-יא

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על הבאר למקמה. ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו. ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן. עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך.

 

דבר מדרש

"ויגש יעקב ויגל את האבן" - אמר ר' יוחנן: כזה שמעביר פקק מעל פי צלוחית.

בר"ר, ע', י"ב

 

מארכיון החגים הקיבוצי – צוטט בעלון דגניה ב', כסלו תשנז", 11/1998

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" .

ר' יעקב "בעל הטורים" (1270-1340) אומר: "סולם" בגימטריה "ממון".

זה מספרו 136, וזה מספרו 136. מכאן אתה למד שהכסף דומה לסולם, לפעמים עולים בו - האדם יכול להגיע באמצעותו עד לשמים, אבל הוא יכול להביא אותו גם עד עברי פי-תהום. ולא רק אדם, אלא אפילו "מלאכי אלהים", כאשר הדבר נוגע לסולם-ממון - הם בבחינת "עולים ויורדים בו".

 

קטע שירה: "רחל" מאת רחל

הן דמה בדמי זורם

הן קולה בי רן

רחל הרועה צאן לבן

רחל אם האם.

ועל כן הבית לי צר

והעיר - זרה ,

כי היה מתנופף סודרה

לרוחות המדבר;

ועל כן את דרכי אוחז

בבטחה כזאת,

כי שמורים ברגלי זכרונות

מני אז, מני אז!

 

מיריק גרזי, בעקבות שיחה עם אריה בן גוריון

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו בשמים"

כשעם ישראל היה בגולה -

ראשו היה בשמים,

אבל רגליו לא נגעו בקרקע.

כשעם ישראל שב לארצו -

רגליו היו בקרקע, ניטעו באדמה,

אך ראשו לא הגיע לשמים.

בימינו אלה,

גם השלבים למעלה נשברו, וגם השלבים למטה נשברו,

ואנחנו עומדים באמצע,

לא לכאן ולא לכאן.

עלינו לפרוש כנפיים

ולבנות את השלבים

גם כלפי מטה - אל האדמה,

וגם כלפי מעלה - אל השמים.

עוד לחג >

מעוניינ/ת בחומרים נוספים ועדכונים?
בואו נשמור על קשר:

מכון שיטים ארכיון החגים הקיבוצי

טל: 04-6536344

מייל : machon@chagim.org.il

קיבוץ בית השיטה 1080100

ע"ר מס 58-0459212

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle