תקציר הפרשה

בפרשתנו מעורבים ענייני חוק בעיטורי סיפור. חלקה הראשון של הפרשה, פרק י"ט, עוסק בדיני טהרה, כולל הטיהור בעזרת אפרה של "פרה אדומה". בהמשך מסופר על תלונת העם אודות המחסור במים, נס הוצאת המים מן הסלע, חטאם ועונשם של משה ואהרן, המסע

מקדש ברנע למואב וסירוב מלך אדום לתת להם זכות מעבר בארצו.

לאחר מות אהרן בהֹר ההר נלחם העם והביס את הכנענים בערד ובחרמה. בסיומה של הפרשה הציל משה את העם מזעמו של אלהים ע"י "נחש הנחושת", כולם שרו במקהלה את "עלי באר ענו לה", ובאבחת מלחמה ירש ישראל את ארץ האמורי מיד סיחון המלך ועמו.

 

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צִן בחדש הראשון, וישב העם בקדש, ותמת שם מרים, ותקבר שם", כ' 1.

• בניגוד לאבל הכבד על מות אהרן, על מרים לא מתאבלים. מה דעתך על כך? מה הסיבות לכך?

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, יען לא האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם", כ' 12.

• האם מתקיימת פרופורציה הגיונית, לטעמך, בין מימדי החטא ומימדי העונש? האם עשויות להיות סיבות אחרות, לדעתך, לאי-כניסתם של משה ואהרן אל הארץ המובטחת?

"וידבר העם באלהים ובמשה, למה העליתנו ממצרים למות במדבר? כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלקל" כ"א 5.

• על סף הכניסה לארץ מתלונן העם על טיבו הבלתי-מספק של האוכל. מה יש לך לומר בזכותם ובגנותם של המתלוננים?

 

​

קטע מהפרשה – במדבר כ, 22-29

ויסעו מקדש, ויבאו בני ישראל כל העדה הֹר ההר. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהֹר ההר, על גבול ארץ אדום לאמר. יֵאסֵף אהרן אל עמיו, כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל, על אשר מְריתֶם את פי למי מריבה.

קח את אהרן ואת אלעזר בנו, והעל אתם הר ההר. והפשט את אהרן את בגדיו, והלבשתם את אלעזר בנו, ואהרן יאסף ומת שם.

ויעש משה כאשר צוה ה', ויעלו אל הֹר ההר, לעיני כל העדה. ויַפשֵט משה את אהרן את בגדיו, וילבש אתם את אלעזר בנו, ןימת אהרן שם בהֹר ההר, וירד משה ואלעזר מן ההר.

ויראו כל העדה כי גוַע אהרן, ויבכו את אהרן שלשים יום, כל בית ישראל.

 

​

מן המדרש

"קח את אהרן… והפשֵט". אמר לו הקב"ה: הרי את מנחמו, שהוא מוריש כתרו לבניו, מה שאין אתה מוריש לבניך. כלומר, בני משה לא יירשו אותו בהנהגה, אך ירושת הכהונה תעבור לבני אהרן.

"ויראו כל העדה כי גוע אהרן". כיון שירד משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ואמר להם: היכן אהרן? אמרו להם משה ואלעזר: מת .

אמרו: היאך מלאך המוות יכול לפגוע בו, שהרי ראינו שהוא אדם שעמד במלאך המוות ועצרו, דכתיב בפרק י"ז: "ויעמד בין המתים ובין החיים "

אם אתם מביאין אותו, מוטב, אם לאו, נסקול אתכם. באותה שעה עמד משה בתפלה ואמר: רבונו של עולם, הוציאנו מן החשד. מיד פתח הקב"ה את המערה והראהו להם שנאמר, "ויקראו כ ל העדה כי מת אהרן".

(במדבר רבה, פרשה י"ט, י"א)

 

​

מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי - אלי, קיבוץ אורים תשנ"ח 1998

משה, אהרון ואליעזר עולים להר לקראת מות אהרון. אליעזר מקבל את חליפתו של אהרון המוצא את מותו על הר. משה ואליעזר חוזרים לבדם אל העם המוטרד בראותו שאהרון לא שב. כמעט מתפרץ מרי כשחלק מאשימים את משה וחלק את אליעזר בהריגתו של אהרון כיוון שרצו לרשת אותו וחלק אומרים מיתה טבעית. משה לעומתם מסביר לפי המדרש: "גנזו הקב"ה לחיי העולם הבא".

צריך להבין את העצב על אהרון שלא כמו על אחותו מרים שמתה זמן מה לפני כן בלי להוריד דמעה. נוכחותו של אהרון בעם כמפשר מלמד את אומנות הוויתור והשיתוף ממרומי כס-הכהונה. חי אהרון את היומיום עם העם, ובמותו הוא משאיר חלל רב. שלא כמו אחותו שדור שלם מאז היציאה ממצרים בה הניחה את היסודות לגאולה והפיחה אמונה בשעותיו הקשות של העם, אך לא עברה את החיכוך היומיומי עם העם ונשכחה. לכן בא עונש המים לתבוע את כבודה.