יתרו
 שבת/פרשת השבוע/

ש

יתרו

בעריכת מורדי שטיין

תקציר הפרשה

יתרו כהן מדין חותן משה מביא עמו את צפורה בתו ושני הבנים אשר מצטרפים למשה ולעם. יתרו רואה איך חתנו קורס מתחת העומס של לשפוט את העם לבדו, ומציע לו הצעת ייעול: למנות שרי אלפים ושרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ובכך נולדה הביורוקרטיה היהודית.

העם כולו מתייצב למרגלות הר סיני, ומתכונן שלשה ימים לקבלת התורה. משה עולה להר, בין קולות וברקים, ענן כבד, קול שופר, ענן ואש. העם שומע את "עשרת הדברים" מפי האלוהים.

בעקבות ההתגלות הנשגבת, ה' מצווה על משה להשביע את העם שיתרחק מעבודה זרה.

 

נושאים לדיון בכתה ובקבוצה

  • איפה היו צפורה אשת משה ושני בניהם בזמן יציאת מצרים?

  • הייתכן שהם לא היו לצדו של משה כל התקופה החשובה ההיא?

  • האם נחרץ גורלם של מנהיגים איתנים להזניח את ענייני המשפחה?

  • משה אינו יכול לשפוט את העם לבד, ומקבל את עצתו של יתרו חותנו וממנה מערכת של עוזרים. מה הלקחים האקטואליים למעשה זה? משה ממנה שרים שהם מופת בהגדרה: "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע".

  • למה מקדים סיפור יתרו, שהוא כהן דת אחרת, את סיפור מתן תורה? מעמד הר סיני כבסיס לאמונת ישראל.

  • נהוג לחלק את עשרת הדברות: חמשת הראשונות בין אדם למקום, וחמשת האחרונות בין אדם לחברו. האמנם?

  • שיח על עשרת הדברות כחוקים ישראליים וכחוקים אוניברסליים.

  • המזבח הישראלי היה בנוי רק מאבנים שלמות, מסיבה מעניינת: "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה".

 

קטע מהפרשה – שמות יט, י-כ

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם: והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני: והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת: לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה

אם איש לא יחיה במשך היובל המה יעלו בהר: וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם ויכבסו שמלתם: ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקול שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה: ויוצא

משה את העם לקראת האלוהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר: והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד: ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלוהים יעננו בקול: וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה:

 

מעולם המדרש

ולהלן מדרש אשר מתאר את המפגש בין משה וה' במרומי הר סיני: אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע ---רבי עקיבא--- לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו---של משה---. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו, אמר לו: חזור לאחורך. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? אמר ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.

(תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב)

 

כמה שאלות לחשיבה והנחייה

  • מי הוא הדמות המרכזית בסיפור, שעליו נכתב המדרש?

  • משה נוחת ממעמד מתן התורה אל תוך בית מדרשו של רבי עקיבא , ואינו מבין מילה ממה הם שחים. איך ייתכן?

  • מה משמעות ההסבר של רבי עקיבא לתלמידיו?

  • הסברים רבים ניתנו למושג "הלכה למשה מסיני". מה דעתך?

 

אחת הדרכים להבין את המסרים של המדרש היא בבדיקה של ההתנגשות הרעיונית והתרבותית בין הצורך לשמר, לבין הרצון לשנות; בין היציבות של המסורת לבין התנועה שבדינמיקה. ההשלכות האקטואליות נמצאות כמעט בכל צעד ושעל של חיי חברה ותרבות, בכל מקום ובכל זמן. את הדילמה הנצחית הזאת הטיב להגדיר יהודה עמיחי: החיים דורשים מאתנו כל הזמן להשתנות. מצד שני, יש באדם צורך לא לשנות כלום, ובין שני הקטבים האלה החיים נמשכים.

 

מארכיון מכון החגים הקיבוצי - קיבוץ גזית, תשנ"ז 1997

בסוף הפרשה הקודמת, פרשת "בשלח", נלחמו בני ישראל בעמלק מלחמת קודש. בסוף אותו קטע כתוב: "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". שבועה זו נגד תרבות זרה, שעמלק רק מייצג אותה כאן, הולכת אתנו עד שאול המלך ועד מגילת אסתר.

והנה מתחילה הפרשה הבאה דווקא במפגש מפרה ומרענן בין משה, נביא עם ישראל, ליתרו כהן מדין, איש דת זרה. במפגש ביניהם מספר משה ליתרו את כל הנסים והנפלאות שה' עשה לישראל במצרים, יתרו משתכנע ופותח שולחן זבחים לכבוד ה'. אבל יש כאן הדדיות, גם משה לומד מיתרו עניין חשוב ביותר בהלכות ניהול משפט ו"דמוקרטיה".

כשיתרו רואה את כל העם עומד בתור להשפט ולהתדיין בפני משה, מלמד אותו יתרו את האפשרות של האצלת סמכויות ומבנה הירארכי בו "כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם". כלומר, התרבות הזרה, החיצונית לנו, אינה רק איום שצריך להתרחק ולהתבדל ממנו, יש בה גם דברים שכדאי ללמוד.

והעניין השני בו עוסקת פרשת יתרו הוא דווקא כן המדדים בהם יתבדל עם ישראל ויגדיר עצמו באופן שונה מהסביבה. מה כל אחד מבני ישראל מתחייב לקחת על עצמו בתור מי ששייך לקבוצה האנושית המסוימת הזו --- עשרת הדברות.

הצורך של כל אחד מאתנו בשייכות למסגרת מוגדרת המבדילה אותנו מכלל האנושות, באה כאן לידי ביטוי יחד עם הצורך לקשור קשרים וללמוד מאחרים את הטוב שיש מחוץ למוכר ולידוע לנו. (ההדגשה במקור)

עוד לחג >

מעוניינ/ת בחומרים נוספים ועדכונים?
בואו נשמור על קשר:

מכון שיטים ארכיון החגים הקיבוצי

טל: 04-6536344

מייל : machon@chagim.org.il

קיבוץ בית השיטה 1080100

ע"ר מס 58-0459212

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle