תוכן הפרשה

כפי שמביע שמה משרטטת פרשתנו, מפיו של משה, את עתידו של עם ישראל בארץ המובטחת אליה יבוא אחרי מותו של הדובר. תיאור העתיד להתרחש משמש, כביכול, פיצוי-מה למשה, שיודע לנסח בפרוטרוט את מה שיקרה בלעדיו, וחווה את הדברים דרך ניסוחם רב המבע וההתרגשות.

משה פותח בתיאור טקס הבאת הביכורים אל "המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם" (כ"ו, 2), הכולל בתוכו תיאור תמציתי של תולדות ישראל (שמהווה אף את בסיסה לעתיד לבוא של ההגדה של פסח), ביטויי הכרת תודה לאל ובקשה לברכתו בעבור העובדה ש"עשיתי ככל אשר צויתני" (כ"ו 14)בהמשך מתאר משה את העתיד להתרחש בהר עיבל (הקללה) ובהר גריזים (הברכה), עת יעמדו שבטי ישראל זה מול זה ויישבעו שוב על נאמנותם לחוקי אלהים.

מכאן מתפתחת חטיבת הברכות והקללות המפורסמת של פרשתנו, כשמצד אחד ניצב "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך..." (כ"ח, 1) ומן הצד השני "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך..." (כ"ח, 15). רשימת הברכות (הקצרה) והקללות (הארוכה) מסתיימת בפתיחתו של נאום חדש אל בני ישראל, שמביא אותנו, בשבוע הבא, אל פרשת "נצבים".

 

​

מבחר פסוקים – כ"ח 45-63

"ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך, כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך. והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם. תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך. - - - אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך. - - - והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה".

 

​

שאלות לעיון ודיון

• כיצד ניתן לעבוד את אלהים "בשמחה ובטוב לבב" כשהוא מצדו מוכן, אם לא נעשה זאת, להשמידנו לגמרי?

• האם יש סתירה בין העקרון המקראי של חופש הבחירה של האדם ובין האיומים שמאיים אלהים על עמו?

 

​

מן המדרש

"אם לא תשמר לעשות ליראה"

מלמד שהיראה מביאה לידי שמירת כל המצוות, וכן הוא אומר "יראת ה 'ראשית דעת" (משלי, א', 7). וכל מי שאין בו יראה סופו לשכח כל תלמודו - - - מכאן אמרו [אבות פ"ג ט'] כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת.

(מדרש הגדול, דברים, כי תבוא, עמ' תרכ"ח)