תקציר הפרשה

פרשת מטות פותחת בנושא הנדר של האיש והנדר של האישה.

בני ישראל יוצאים למלחמת נקם במדין וה' נתן את מדין בידם. הם הורגים את מלכי מדין ואת בלעם בן בעור. את הנשים והטף לקחו בשבי. ה' קצף על העם, על כי לא הרגו את הנשים והטף ואכן אנשי הצבא הרגו כל זכר בטף וכל אישה יודעת איש. רק הטף בנשים החייו. השלל התחלק

בין הלוחמים, העדה והכוהנים והלוויים.

בני ראובן ובני גד, בעלי מקנה רב, ביקשו להתיישב בעבר הירדן מזרחה, מקום מרעה עשיר. משה נזף בהם: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה' ?" הוא השווה את מעשיהם לדיבת המרגלים.

שני השבטים, יחד עם חצי שבט מנשה, התחייבו לעבור חלוצים לפני העם בכיבוש ארץ כנען, ואחר כך לחזור לנחלתם. פרשת מסעי מתארת את מסעות בני ישראל במדבר, מיום צאתם מארץ

מצרים. משה הזהיר את העם כי בהיכנסו לארץ כנען, ישמידו את יושבי הארץ ואת עבודת האלילים שלהם, ויתנחלו בארץ לפי משפחות בגורל. בהמשך הפרשה קובעת את גבולות הארץ המובטחת ושמות ראשי השבטים אשר יכנסו לארץ וביניהם יהושע בן נון, כלב בן יפונה ואלעזר הכהן. הפרשה ממשיכה בקביעת ערים מיוחדות ללוויים וכן שש ערי מקלט: "ונס שמה רוצח, מכה נפש בשגגה", שלש ערי מקלט בעבר הירדן ושלש בעבר הירדן מזרחה.

 

​

קטע מהפרשה – במדבר פרק לב 

פסוקים א-ז

ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזֵר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה: ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר: עטרות ודיבֹן ויַעזֵר ונמרה וחשבון ואֶלעָלֵה ושבָם ונבו ובְעֹן: הארץ אשר הכה ה' לפני עדת

ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה: ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל תעברנו את הירדן: ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה: ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ה'.

פסוקים טז-כב

ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו: ואנחנו נחלץ חֻשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ: לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו: כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר

הירדן מזרחה: ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה: ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו: ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקיים מה' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה'.

פסוקים לא-לג

ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה: נחנו נעבר חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן: ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבֻלֹת ערי הארץ סביב.

 

 

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• מדוע מתנגד משה להתישבות השבטים בעלי המקנה בעבר הירדן מזרחה, לפני כיבוש הארץ ?

• מהו התנאי שמתנה משה להתישבותם בעבר הירדן?

• מה משמעות המילה "חלוץ" וכיצד היתה למושג מרכזי במהלך ההיסטוריה הציונות?

 

​

עיין בהשוואה בין פרשת השבטים החלוצים לבין סיפור נחשון החלוץ, על פי המדרש הבא:

תניא, ר' מאיר אומר :

כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה…. אמר לו ר' יהודה….: זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה וירד לים תחילה. לפיכך זכה שבט יהודה לעשות ממשלה בישראל.

(תלמוד בבלי מסכת סוטה לו, א – לז, ב)

 

​

והשוו גם למדרש הבא:

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד":

הלכה: שלש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה זכה בכל; זכה בגבורה זכה בכל; זכה בעושר זכה בכל; אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום שכן שלמה אומר --- קהלת ט --- 'שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם', וכן ירמיה אומר ---ירמיה ט--- 'כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל וגו', ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק ממנו...

וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנא' ---דברי הימים א' ה--- 'ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה'. ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניָנָם .

מנין? ממה שכתוב בתורה ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'?

ואם ראינו שלא כל החלוצים שווים, ואין דינו של נחשון בן עמינדב כדינם של שבטי עבר הירדן, נדלג הלאה 3,000 שנה לתולדות הצינות.

 

​

ערך "חלוציות"

מתוך "לקסיקון הקיבוץ", עורך אלי אברהמי

התנדבות לשירות הכלל. המקבילה המליצית לח' היא נחשוניות, הבאה ממעשהו של נחשון בן עמינדב שקפץ לים תחילה ופרץ דרך למחנה כולו...המילה ח' צצה כבר בתחילתו של התנועה הציונית. ראשוני העולים לארץ בעלייה הראשונה נקראו חלוצים, אך היא קיבלה תוקף ומשמעות אחרים מאז מלחמת העולם הראשונה. אז הופקעה הח' מהכלל הציוני וכוונה אל צעירי תנועות ההגשמה הציוניות-סוציאליסטיות שהכשירו עצמם לעלייה ולעולים לארץ. בין שתי מלחמות העולם התייחס מושג זה כמעט אך ורק אליהם ובעיקר לאחר ייסוד תנועת "החלוץ" ב- 1919 , שגם על פי שמה הנחילה לחבריה תואר זה. התוכן שמאחורי השם היה התנדבות לשירות האומה בעניינים הקשים שלא רבים התנדבו אליהם. כזו היתה ההתיישבות החקלאית ברחבי הארץ, ופעילויות-תשתית רבות ושונות בשירות התנועה הציונית. "חלוץ" היה לתואר כבוד בתנועה הציונית באותם ימים.

לאחר הקמת המדינה, הורחבה משמעות המילה ח' וקברניטי המדינה העניקו אותה לכל עניין שיש בו חידוש ועונה על צורכי המדינה. כך למשל הודבק התואר "חלוצי" לשירות הממשלתי הציבורי ובכך חל פיחות מכוון ואקראי בגאוות החלוץ. מאוחר יותר חזר למובנו הכללי כמציין כל פעולה חדשנית, בקירוב רב למשמעויותיו באנגלית. ההתיישבות העובדת כולה ראתה עצמה חלוצית, כלומר, זו המסתערת לפני העם ולמען העם כדי ליצור צורות חיים שישמשו את הכלל, לקחת על עצמה את מטלות ההתיישבות ולפעול כל אימת שצריך הקרבה ויוזמה אישית ותנועתית.

 

​

נתן אלתרמן, "הטור השביעי", 1950

שִׁבְחֵי הַסֶּקְטוֹר הַפְּרָטִי

אוֹ

כֻּלָנוּ חֲלוּצִים

בָּא הַזְּמַן לְצַיֵן, בְּלִי תְּמִיהָה וְטִינָה,

חִזָיוֹן מְעוֹדֵד לֹא-מִתְּמוֹל.

קוֹל עוֹבֵר בַּמַחְנֶה: בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה

יֵשׁ חֵלֶק שָׁוֶה

לַכֹּל!

הַהוֹלְכִים לַמִדְבָּר, אֶל לֹא מַיִם וָצִיץ,

חֲלוּצִים הֵם! נַבִּיט וְנִלְמָדָה!

אַךְ חָלוּץ הִנּוֹ

גַּם הַיְּהוּדִי הָאַמִּיץ

הַבּוֹנֶה אֶת הוֹטֶל אֶסְפְּלָנָדָה!

יִשּׁוּבֵי הַמִּשְׁלָט הֵם מִפְעָל וְשֵׁרוּת

חֲלוּצִי מִמַּסָּד עַד טְפָחוֹת.

אַךְ מִפְעַל הָאַחִים פְּלוֹנִימוֹבִיץ-וְשֻׁת,

הוּא מִפְעָל חֲלוּצִי לֹא פָּחוֹת!

נִתְיַשְּׁנָה הַתְּקוּפָה בָּה הֻלַּל וְצֻיַּר

הַבָּחוּר הַבּוֹלֵעַ חִינִין בַּקְּבוּצָה.

לֹא וָלֹא! הַיַּצְרָן, הַיְבוּאָר, הַיְצוּאָר.

מַשְׁקִיעִים בַּמְּדִינָה

עוֹד יוֹתֵר

בִּמְּמֻצָע.

עַד הַיּוֹם לֹא בִקְשׁוּ הֵם

תְּהִלּוֹת וּשְׁבָחִים,

עַד הַיּוֹם הִסְתַּפְּקוּ הֵמָּה

רַק בָּרְוָחִים...

אֲבָל עֵת לְשַׁלֵּם – מַה נּוֹסִיף וּנְכַסֶּה- ?

גַּם שְׁאָר חוֹבוֹתֵינוּ

לַסֶּקְטוֹר הַזֶּה.

עִתּוֹנִים וְשָׂרִים יִפְרְטוּ עַל גִּתִּית

אֶת שִׁבְחֵי חֲלוּצֵי הַיָּזְמָה הַפְּרָטִית.

וְכָךְ טוֹב! שֶׁגַּם הִיא תִשְׂבַּע נַחַת מְעַט...

לֹא הַכֹּל לַיָּהִיר

הַהוֹלֵךְ לַמִּשְׁלָט!

זֶה עָשׂוּי גַּם בַּנֹעַר חֶדְוָה לְהַצִּית.

יַעַן מַה בֶּאֱמֶת לְטַפֵּס עַל קִירוֹת

אִם יָדֵינוּ עוֹטְרוֹת עֲטָרָה חֲלוּצִית

לְחָלוּץ עִם דֶּה-לוּכְּס

וְחָמֵשׁ מַזְכִּירוֹת?

אַךְ הִנֵּה אַף כִּי טוֹב הַדָּבָר וְנָהִיר,

 יֵשׁ בְּכָל זֹאת אוּלַי הֶעָרָה לְהָעִיר -

וּלְהַזְכִּיר (כְּעֻבְדָּה אַפְרוּרִית וּמֻצְנַעַת)

שֶׁהַסֶּקְטוֹר הַזֶּה הַפְּרָטִי, אָח וִידִיד,

לֹא עָשָׂה פֹּה וְלֹא יַעֲשֶׂה פֹה אַף צַעַד

בְּלִי טוֹבַת

הֲנָאָה

פְּרָטִית...

הָעִנְיָן הוּא פָּעוּט. רַק נְיוּאַנְסָה שֶׁל טַעַם.

אַךְ כְּדַאי לְצַיֵּן זֹאת

מִפַּעַם לְפַעַם.

לְצַיֵּן כִּי עַל אַף הַשִּׁוְיוֹן הַמְסַחְרֵר

עוֹד קַיָּם זִיק הֶבְדֵּל

בֵּין חָלוּץ

לַסוֹחֵר.

וְלָכֵן אִם תִּשְׁמַע צוֹעֲקֵי אַלְלַי,

כִּי מַפְלֶה הַשִּׁלְטוֹן לְטוֹבָה קִבּוּצִים

בְּאוֹתָם עִנְיָנִים שֶׁל הַיְבוּא וְהַמְּלַאי...

אַל תֵּצֵא מִכֵּלֶיךָ

עִם כָּל הַיּוֹצְאִים.

כִּי עוֹד אֵין זֶה מֻסְמַךְ

וְעוֹד יֵשׁ לִבְדֹק בֶּדֶק,

אַךְ אִם כֵּן הוּא, נִשְׂמַח

שֶׁעוֹד יֵשׁ קְצָת אִי-צֶדֶק.

 

 

מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי – אלי, קיבוץ אורים תש"ס 2000

מספרים על הרב קוק זצ"ל שהתפרסם כמי שאוהב כל אחד ואחד מישראל וחיבה גדולה הייתה לו לחלוצים על אף שלא שמרו מצוות. פעם שאלו רבנים את הרב קוק: מדוע אתה מקרב את הפושעים האלה, את החלוצים האלה? ענה להם כבוד הרב: אם בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם בית מקדש חדש ייבנה בגלל אהבת חינם !הוסיפו וטענו בכל התנ"ך כתובה פעמיים המילה 'נחנו' במקום 'אנחנו '.בפרשת מטות --- 'נחנו נעבור חלוצים', ובמגילת איכה --- 'נחנו פשינו ומרינו', וזהו רמז לחלוצים שבאו לארץ בימינו שהם בבחינת 'נחנו פשינו  ומרינו' ואסור לקרב אותם. ענה להם כבוד הרב קוק: אם כך אגיד לכם שפעם נוספת בתורה מופיעה המילה 'נחנו' במקום 'אנחנו' בפסוק: 'כולנו איש אחד נחנו', --- בראשית מב:יא ---כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב ויש לקרב ולעודד גם את החלוצים העוסקים בבניין הארץ כי בסופו של דבר יתקרבו אף הם את התורה ואל היהדות.