תקציר הפרשה

• נח איש צדיק ותמים, מצווה לבנות תיבה.

• שלושת הבנים - שם, חם ויפת.

• בעלי החיים הטמאים מובאים לתיבה בזוגות, ובעלי החיים הטהורים שבעה שבעה.

• המבול, ואחריו נסיגת המים.

• העורב והיונה.

• נוח בונה מזבח, ברית קשת בענן.

• נח המשתכר, חם הנענש על בזיון אביו.

• לוח העמים, נמרוד.

• דור הפלגה - מגדל בבל.

• משפחת אברהם נודדת מאור-כשדים לחרן.

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• נוח איש צדיק בדורותיו.

• ענישה קולקטיבית.

• מה חטאו הילדים? בעלי החיים?

• שבע מצוות בני נוח.

• שופך דם האדם דמו ישפך - מה המשמעות?

• מהו חטאו של נמרוד?

• ברית קשת בענן - האדם רע מנעוריו.

• אחדות האנושות או מגדל בבל?

• מהו חטאם של אנשי מגדל בבל?

​

קטע מהפרשה - בראשית יא: א-ט

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים: ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם: ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר.

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ: וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם: ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא קרא שמה ישמעו איש שפת רעהו: ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר: על כן בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ :

  

מן האגדה

שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו.

מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן.

אם נפל אדם ומת לא היו שמים ליבם אליו

ואם נפלה לבנה אחת

היו יושבים ובוכים ואומרים:

אוי לנו, אימתי תעלה אחת תחתיה

(פרקי רבי אליעזר, כ"ד)

 

מספרות העולם

יותר משנתנו הבריות את דעתם על בניין המגדל, נתנו דעתם על בניין עיר הפועלים. כל עם שם עינו ברובע היפה ביותר, פרצו קטטות, והקטטות נתגברו עד לכלל קרבות דמים. הקרבות לא חדלו עוד, הם שמשו למנהיגים כראיה נוספת לטענה שיש לבנות את המגדל - בגלל העדר הליכוד הדרוש לאט לאט, או מוטב רק לאחר שייעשה חוזה שלום כללי. עם זה בילו את זמנם לא רק בקרבות, בהפוגות היו מקשטים את פני העיר, אלא שמתוך כך עוררו קנאה חדשה וקרבות חדשים. כך עברו ימי הדור הראשון, אך גם הדורות הבאים לא היו שונים ממנו, רק נשתכללו האמצעים ועימם תאוות הקרב. ומלבד זאת הכיר כבר הדור השני או השלישי בחוסר הטעם שבבניין מגדל שראשו בשמים, אלא שכבר היו דבוקים זה עם זה יותר מכדי שיעזבו את העיר.

(מתוך: "סמלה של עיר", פרנץ קפקא)

 

נקודה למחשבה:

המגדל הוא האידיאל. האם בדרך להגשמת האידיאל איננו פוגעים באדם שלמענו האידיאל נועד?