עיקרי הפרשה

הסיפור המרכזי בפרשה זו הוא ניסיון למרוד במנהיגותם של משה

ואהרון, או לפחות לערער עליה, ניסיון שבראשו עמדו קרח איש שבט לוי, ודתן ואבירם משבט ראובן. משה מוכיח את המורדים ומוכיח פעם נוספת לעם מיהו שיכול לרצות את האל, מי נבחר ע"י האל ומיהו שיכול להביא את דבר האל ורצונו לעם. המרד מגיע לסופו בעונש קטלני כאשר האדמה בולעת את קרח ועדתו. בהמשך הפרשה קורים עוד דברים אשר מוכיחים גם את כוח

האל וגם את אמת בחירתו של אהרון. חלקה האחרון של הפרשה עניינו בחובות וזכויות של כוהנים ולווים, ובמתנות שחייבים לתת לכוהנים.

 

​

שאלות לדיון בכיתה ובקבוצה

• מה היו יכולים להיות המניעים שהביאו את המובילים למרוד ולנשיאי העדה להצטרף אליהם?

• האם מדובר בקנאה אישית? האם מדובר במאבק משפחתי או שבטי על הבכורה, כפי שידענו כבר בעבר?

• האם מדובר בהתנגדות פוליטית או אי הסכמה עם הרעיונות שהובילו משה ואהרון?

• האם לפנינו מרד אחד, מחלוקת אחת, או שיש מחלוקת על הסמכות הניהולית כלפי משה מכאן, ומחלוקת על הסמכות הדתית, כלפי אהרון, מכאן?

• האם אותם חולקים על משה הם החולקים על אהרון?

• האם יש הבדל בהשתייכותם השבטית היכול להצביע על המניעים להתנגדות? האם הקבוצה המורדת מבקשת להכניס רעיונות "דמוקרטיים", כביכול, בתוך חברה בה מתגבשת הירארכיה ברורה ומובנית?

• האם יש מקום למנהיגות נבחרת ע"י העם ולאו דווקא למנהיגות ממונה ע"י האל?

• האם אפשר שהמרד צמח על רקע הייאוש מתוצאות פרשת המרגלים - הגזירה לא להיכנס לארץ ולנדוד ארבעים שנה במדבר - וההרגשה שאולי אין פתרון לאומי עם ההנהגה הקיימת ודרושה חלופה?

• אולי נחוץ אופק מדיני?

• האם העונש שנגזר על קרח ועדתו הוא פרופורציונלי?

• נגד מה הוא בא להתריע ולהרתיע? האם עלבון וכעס של מנהיג אפשר שיביא לתוצאות כל כך חותכות?

• האם אנחנו מכירים מצבי מרד נוספים בתנ"ך?

• מה דומה ומה שונה מהמרד של קרח?

• האם יש הבדל בין מרד, למשל, במלך בשר ודם למרד במלכות האלוהית?

 

​

קטע מהפרשה - במדבר טז: א-טו

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה, ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, נשיאי עדה קרִאֵי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם: רב לכם, כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'? וישמע משה ויפֹל על פניו. וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר: בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. זאת עשו: קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו. ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה' מחר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש; רב לכם, בני לוי. ויאמר משה אל קרח: שמעו נא, בני לוי. המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה' ולעמד לפני העדה לשרתם? ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך, ובקשתם גם כהנה.

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה', ואהרן מה הוא כי תלונו עליו? וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ויאמרו: לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר? אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש , ותתן לנו נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם תנקר? לא נעלה. ויחר למשה מאד ויאמר אל ה': אל תפן אל מנחָתָם; לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם .

 

 

מן המדרש

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים; ושאינה לשם

שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת לשם שמים? זו

מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח ועדתו.

(משנה מסכת אבות ה, יז)

 

"יאמר משה... המעט מכם... ויקרב אתך... לכן אתה וכל עדתך" וגו' /במדבר טז' ח-יא/ כל הדברים האלו פִיֵס משה לקֹרח ואין אתה מוצא שהשיבו דבר! לפי שהיה פקח ברִשְעו, אמר: אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול, ועכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה בעל כָרְחי; מוטב שלא אֶזָקֵק לו. כשראה משה שאין בו תועלת פֵרַש הימנו.

הלך קרח כל אותה הלילה והיה מטעה את ישראל ואומר להם, מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול את הגדולה לעצמי, אני מבקש שתהא הגדולה על כולנו, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט עד שנשמעו לו.

(מדרש במדבר רבה יח')

 

​

מהספרות העברית - מאיר שלו, תנ"ך עכשיו , 1985

פרשת קרח ועדתו היא הפעם היחידה בה התייצבה מול מנהיגותו של משה התנגדות של ממש, בעלת ארגון ומצע. בראשונה מתגנב צליל דמוקרטי אל התאוקרטיה הקיצונית שהשליטו משה ומשפחתו. האם ניהל השלטון התמודדות עניינית עם האופוזיציה? לא! משה העדיף לאחוז בנשק הישן והבדוק, נשק הניסים. אלא שהפעם היו אלה ניסים קטלניים שתכליתם לעורר למחשבה שניה כל מתנגד פוטנציאלי נוסף.

קרח, דתן ואבירם זכו לקיתונות רפש במסורת היהודית. אך אם... נדון בדברים לגופם, לא היה בפעולתם יותר מהליך פוליטי מקובל.

אמנם הדמוקרטיה לא היתה באופנה באותם ימים, אך תגובת השלטונות חרגה מכל פרופורציה מתקבלת על הדעת. האדמה פערה את פיה ובלעה את האופוזיציה כולה, על קירבה...

ועל כרעיה, ללא שהיות ובצורה מעוררת קנאה. לזכותו של עם ישראל יש לומר, שגילה אינסטינקטים פוליטיים בריאים. כבר למחרת היו מי שהתלוננו על גורלם המר של קרח ועדתו ...

 

​

מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי - אלי, קיבוץ אורים, תשנ"ח 1998

למעשה קרח מייצג אדם שנלחם נגד השחיתות בממסד. הוא אדם מכובד, מגדולי הדור, ומה תלונתו –"כל העדה קדושים" ולכן - מדוע תתנשאו. הוא בטוח במאת האחוזים שדרכו נכונה שכן לפי חלוקת הסמכויות הגיע לו לקבל "תיק" אחרי אהרון, והנה את התיק קיבל אליצפן בן עוזיאל המתמנה לנשיא שבט לוי.

דתן ואבירם, כפי שאמרנו רוצים יותר שכן הם בני השבט הבכור – למעשה זו אופוזיציה של כל הדפוקים והממורמרים. הם לא מוכנים למשא ומתן, מתוך הבנה שכאשר משה ישוחח איתם בתבונתו ישכנע אותם. לכן הם אומרים שהנה משה הוציא אותם מארץ זבת חלב ודבש, כך הם קוראים למצרים: ארץ זבת חלב ודבש. דמגוגיה בגרוש, שכן כל העם מחכה בכיליון עיניים, תוך הליכה במדבר לארץ המובטחת. ומכיוון שלעם ראיה סלקטיבית, הם משוכנעים שהעם יסכים שמצרים היא ארץ זבת חלב ודבש.

ביהירותם הם לא מוכנים ללכת ולדבר עם משה, והוא כיאה למנהיג, מוריד מכבודו והולך לדבר עימם על מנת לסגור מחלוקת בין יריבים. המדרש מסביר שאם לא היה הולך אליהם היו מאשימים אותו שלא ניסה לפשר ולכן חלקו בריב קיים.

כל אותם המורדים מורדים מסיבות שונות, ולכן אין מחלוקתם, כפי שאומר המדרש, לשם שמיים. הם רוצים להחליף את ההנהגה הקיימת, אך בלב כל אחד מהם שאיפה מנוגדת בתכלית: בני רובן רוצים להחזיר את השלטון לשבטם, קרח מבקש את כתר המנהיגות ומאתים נשיאי העדה חלמו על ימי כת הבכורים ובכך לשלוח את שבט ראובן ולוי הביתה. כל אחד מהם רוצה לטפס על הגב של השני.

סופה של המחלוקת שמשה מבקש מקרח להכין קטורת ודרכה – מי... שה' יבחר בו יחיה ומי שלא יישרף, כמו שאומרים "על החיים ועל המוות". אכן קרח ובני ביתו נבלעים באדמה, כמוהם דתן ואבירם שהיו חצופים. שאר מאתים וחמישים נשיאי העדה שמאחורי קרח מומתים ללא ייסורים.