תקציר הפרשה

הפרשה פותחת במצווה לעם ישראל לקיים את טקס הברכה והקללה עם הכניסה לארץ, על הר גריזים ועל הר עיבל. בהמשך מצווה משה על עם ישראל להרוס ולנתץ את כל הבמות של עממי ארץ כנען מחשש שהמקומות ישמשו לעבודת אלילים. במקביל מפרט משה את הקורבנות אשר על עם ישראל להביא ל"מקום אשר יבחר" כשהכוונה היא ירושלים.

נושאים נוספים הנזכרים בפרשה הם:

• המאכלים הטהורים והטמאים.

• המעשר.

• שנת השמיטה.

• היחס לעני ולאביון.

• שחרור העבד העברי

• הפרשה מסתיימת בחזרה על שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות ומצוותיהם.

 

​

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• "ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים" (י"א, 32) – שמירת החוק והמשפט בארץ ישראל (אז, והיום!)

• "המקומות אשר עבדו בם הגויים" (י"ב, 2) - היחס לעם האחר היושב בארץ ולמנהגיו.

• "רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלוהיך" (י"ב, 15) – אכילת בשר וצמחונות ומה שביניהם.

• נביאי שקר ונביאי אמת וכיצד מבחינים ביניהם.

• שנת השמיטה משמעותה וחשיבותה.

• שחרור העבד – האם יש עבדות בימינו?

• "לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (י"ד, 7) - מה המשמעות, וכיצד מקיימים זאת.

 

 

קטע מהפרשה – דברים ט"ו, ז-י"א

כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ ,בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא תְאַמֵּץ 
אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן.  כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ,
דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע 
שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא.  נָתוֹן 
תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ:  כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל 
מִשְׁלַח יָדֶךָ.  כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ .

 

מדברי חכמים 

שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו:

מעלה גדולה שאין למעלה ממנה--זה המחזיק בידי ישראל שמך (שנהיה עני), ונותן לו מתנה או 
הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לברייות 
ולא ישאול; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כ"ה 35), החזק בו שלא ייפול ויצטרך.

פחות מזה--הנותן צדקה לעניים, ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצווה לשמה.
וקרוב לזה--הנותן לתוך קופה של צדקה; ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה ,
אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג בה כשורה.
פחות מזה--שידע הנותן למי ייתן, ולא ידע העני ממי לקח :
פחות מזה--שידע העני ממי נטל, ולא ידע הנותן :
פחות מזה--שייתן לעני בידו, קודם שישאול (שיבקש)
פחות מזה--שייתן לו כראוי ליתן לו, אחר שישאול (שיבקש)
פחות מזה--שייתן לו פחות מן הראוי, בסבר פנים יפות.
פחות מזה--שייתן לו, בעצב.

 

הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים, פרק י'

 

​

מן הפרשנות המודרנית

"פרשת בניין העם. (613) פרשתנו היא מהעשירות ביותר במצוות בכל התורה כולה, נ"ד (54) מתרי"ג. 
כמעט החלק האחד עשר מתרי"ג. היש קו שני, חוט מחשבתי עליו אפשר לחרוז את כולן?, היש קשר בין עיר הנידחת ובין מעשר שני? בין מסית ומדיח ובין שמיטת כספים? בין איסור קריחת קרחה ובין שלוש רגלים?

דומה שבפרשה זו לא קשה לראות את הרוח האחת המרחפת על הכל ומחייה את... הכל. לא קשה לגלות חוט שני וללכת אחריו.

אמרנו כי פרשת "עקב" (הפרשה הקודמת) היא פרשת הארץ, פרשת "ראה" היא פרשת העם, פרשת בניין העם, בנין מהותו ועצמותו של העם.... עם אחד, עם מיוחד, עם מגובש ומלוכד, בריא

בגופו וברוחו, עושה הטוב והישר:

הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם – דברי רבי עקיבא' (ילקוט שמעוני, תתפ"ד) 

(פייבל מלצר, פרשת השבוע והפטרתה 1974)