תקציר הפרשה

פרשתנו עומדת בסימן חטא המרגלים: שנים עשר המרגלים שתרו את ארץ

ישראל, חזרו ודברו את דיבת הארץ. העם החל לבכות "לו מתנו בארץ מצרים", ועל כך נגזר גורלם לנדוד במדבר 40 שנה. זה היה פרק הזמן הדרוש להחליף את דור יציאת מצרים עם דור חדש, ילידי המדבר.

עוד בפרשה:

• פרטים על קרבנות, כולל קרבן שגגה.

• להפריש מכל לחם 'ראשית עריסותיכם', המכונה מצות 'הפרשת חלה'.      

• סיפור המקושש עצים בשבת.      

• פרשת ציצית.     

 

 

נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה

• לסיפור בספר במדבר ישנה מקבילה בספר דברים פרק א' פסוקים כ"ב-ל"ט. השווה בין סיפור המרגלים בספר במדבר וסיפור המרגלים בספר דברים.

• מה היה חטאם של המרגלים והאם ובמה הביאו דיבת הארץ רעה?

• האם ומה היה חטא העם שלשמע הדיווח של המרגלים פרצו בבכי?

• מדוע לא הצליח כלב בן יפונה לשכנע את העם בכוחו ויכולתו לכבוש את ארץ כנען?

• מדוע דווקא בחטא המרגלים נגזר על אבותינו לא להכנס לארץ, ולא במקרים רבים אחרים של מרי לאורך המסע במדבר כגון הקמת עגל הזהב?

 

 

קטעים מהפרשה - במדבר י"ג כ"ה-ל"ג

"וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, וילכו ויבואו אל משה ואל אהרון ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה וישיבו אותם דבר, ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ, ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות, גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל הירדן.

ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל, לאמור, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה אל בני ישראל לאמור, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות. ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם ."

"ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה, לו מתנו. ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשנו וטפנו יהיו לבז הלא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה. ויפול משה ואהרון על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל ".

 

​

במדבר י"ד א-ה

דיבת הארץ, חטא המרגלים, ותשעה באב מתוך המדרש, תלמוד בבלי מסכת סוטה ל"ה ע"א

'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא'. אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה. אמר הקב"ה הן בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות.

וכך במשנה במסכת תענית פרק ח' משנה א', שחמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמישה בתשעה באב.

בתשעה באב:

נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ      

וחרב הבית בראשונה      

ובשניה      

ונלכדה ביתר      

ונחרשה העיר.

מדוע תלו חז"ל את כל האסונות על עם ישראל בתשעה באב בבכי של העם במדבר לנוכח דו"ח המרגלים? על הקשר בין מות דור יוצאי מצרים במדבר, לימים ט' באב ואף ט"ו באב, אנו מוצאים

בתלמוד הירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ז'. בירושלמי נותנים סיבות שונות לט"ו באב, ואנחנו נביא אחת מהן:

ר' אבין אומר: "שבו בטל החפר" /חפירת הקברים/

ואמר ר' לוי: "בכל ערב ט' באב היה משה מוציא כרוז במחנה

ואומר: צאו לחפור, צאו לחפור,

והיו /בני ישראל/ יוצאין וחופרין להם קברות וישנים /בתוכם/.

ובשחר היו עומדין ומוציאין עצמן חסרים ט"ו אלף ופרוטרוט /מספר מדוייק/.

ובשנה האחרונה עשו כן, ועמדו ומצאו עצמן שלמים /אף אחד לא מת!/.

אמרו: דילמא דטיעינן בחושבנה /שמא טעינו בחשבון ואין זה תשעה באב !/.

וכן בי' ו-בי"א ו-י"ב ו-בי"ג ו-בי"ד /באב, נכנסו לקברים!/.

וב-ט"ו כיוון דאשלם זיהרא /כיוון שהיה ירח מלא/.

אמרו: "דומה שביטל הקב"ה אותה הגזירה הקשה מעלינו ועמדו ועשו יום טוב.

זו הסיבה הראשונה לט"ו באב! שבו פסק מות דור המדבר/

 

​

דיבת הארץ והקשר הציוני

מתוך דברים של הרב יששכר טייכטל, בספרו "אם הבנים שמחה". הרב טייכטל היה רב חרדי שהסתתר מפני הנאצים בהונגריה בתקופת השואה, והבין עד כמה צדקה הציונות ברצונה להציל את העם בארץ ישראל, ועד כמה שגו החרדים בהתנגדם לציונות.

"...עד שעם אחד פותח פיו לדבר ולהתלהב עצמו לבנין ארצנו הוא משוקץ ומתועב וגרמו בזה החרדים האנטיציונים באמת מיאוס ושיקוץ לארץ חמדה... ונפלו בעבירת המרגלים שעליהם נאמר "וירגנו באהליהם" "וימאסו בארץ חמדה."

ומה היה סופם של המרגלים? שגרמו על ידי זה בכייה לדורות וכן המה הוסיפו בכייה על בכייה והגענו למה שהגענו היום.

בבית ישראל ראינו שערוריה ובכייה על בכייה וכל זה מפני שמאסנו בארץ חמדה..."

 

 

מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי - קיבוץ שער הגולן תשנ"ו  1996

"ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה". אין ספק שיש כאן חריגה ממתן אינפורמציה יבשה כפי שהתבקשו המרגלים לעשות, ועל כך עוד ייענשו קשות, אבל הם לא יכלו שלא לומר את האמת שלהם על המצב.

עם ישראל כמו עם ישראל מיד התייאש מהתקוה שזומנה לו וכל האותות והמופתים שנתנו לו עד כאן וסימנו הצלחה אפשרית להגיע ולהיות עם חופשי בארצו, לא עזרו. רוב רובו של העם הזה "ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה."

מנקודת הזינוק הטובה בה עמדו, בחרו לחזור לאחור. ואין חדש תחת השמש...

 

ועוד משהו מהארכיון. סיפורו של נתן חפשי, איש העליה השניה, ממייסדי נהלל, על יומו הראשון בארץ.

דיבת הארץ

הננו במלון "חיים-ברוך"! חדר האוכל היה מלא בחורים ובחורות. הרעש היה גדול, והוא גדל עוד בקום כמה מהצעירים לקבל פנינו החדשים ולפנות לנו מקומות לשבת. מכל צד ניתכו עלינו שאלות, לרוב באידיש. הרושם היה קשה הן מעצם השאלות והן משפתן. שכני לשולחן היה בחור גבוה וזקוף קומה, הרשל שלייפר שמו, שומר בכרם ברחובות. חולצתו השחורה רקומה באדום, והוא פנה אלי בשאלה חמורה מאד: "למה באתם? היש עוד מעט כסף בכיסך? היום מפליגה מחוף יפו אניה החוזרת לרוסיה ויכול אתה להספיק לחזור בה בטרם תישאר כאן ללא פרוטה בכיס..." כך, בפשטות גמורה. רגע נדמה לי שהנה לפנינו כאן ה"בונדאי" שלנו מוורשה, שהיה בא ל"שערי ציון" לנסות להחזירנו למוטב... הרי לך קבלת פנים מעודדת ראשונה בארץ ישראל! הבלגתי ועניתי לו בנחת, ובעברית, שהבין אותה, אף כי דיבר כל הזמן יידיש: "תרשה נא לנו לראות הכל בעינינו, ואחר כך נדע להחליט בעצמנו"! הגישו לנו ארוחה, אך אינני זוכר כלל מה היתה ארוחתנו הראשונה בארץ, כי מר מאד היה ללב מפגישה ראשונה זו. אמרו לי שכל אלה הבחורים והבחורות שבאולם זה מתכוננים לחזור לחוץ לארץ. גמרנו לאכול, והנה הגיש לנו שכני בן שיחתי אשכולות ענבים טובים למראה וטעימים למאכל. אכלתי בעונג רב וכולי תמיהה: כיצד יכול אדם לבגוד בארץ המגדלת פרי נחמד כזה? מהי ההתאמה בין הזלזול הציני של בן שיחתי ושאר חבריו בארץ ישראל ובין הענבים הנפלאים הללו? ותמיהתי גדלה עוד לעין שיעור כאשר גמרנו כולנו את הארוחה, והבחורים קמו והזיזו ברעש גדול את השולחנות והכסאות הצידה, ופתחו בריקוד כללי והכריחו גם אותנו להשתתף בו, ובפיהם הזמר: "שירה חדשה שיבחו גאולים". הכיצד, ריקוד בצהרי יום חול ללא כל טעם וסיבה. וזמר זה, מילים יקרות אלה של עליזי גאולה, בפיהם של מוציאי דיבת הארץ רעה! הוקל מעט ללב, שניחש ורצה למצוא כאן ביטוי להיאבקות טמירה בין חיבת הארץ וכיסופי גאולה ובין המציאות הקשה והאכזרית.