השיעור עוסק בקשר בין זיכרון, הנצחה, פרחים וצמיחה. נעסוק בדם-המכבים כפרח סמלי, וגני זיכרון כאמצעי הנצחה. נלמד על המלחמה מנקודת מבטם של ילדים ועל השאיפה של הלוחמים לחזור הביתה בשלום.

השיעור עוסק במלחמה כ"רע הכרחי" במציאות הישראלית. נשמע את קולם של חיילות וחיילים המחויבים להגן על המולדת אך שואפים לשלום, לשלווה ולשגשוג חברתי-לאומי, ולסיפוק וצמיחה גם בבית הפרטי והמשפחתי.

במדינת ישראל מסורת ייחודית של הצמדת יום הזיכרון הלאומי ליום העצמאות. איך משלבים ואיך מתמודדים עם המעבר מעצב לשמחה? האם שמחת העצמאות טמונה ביום הזיכרון? האם נכון לקבוע זמן ומקום מוגדרים לזיכרון או שהזיכרון צריך להיות נוכח במהלך היום-יום כחלק בלתי נפרד מהחיים?

ההחלטה להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות הפכה מפתרון זמני לסמל. איך מתמודדים רגשית עם המעבר? מה ניתן ללמוד מהעמידה עם רגל אחת באבל ובזיכרון ועם רגל אחת בעצמאות ובשמחה? מה המשמעות של עצמאות בצל הזיכרון? האם הבשילה העת להפריד בין השניים, או שמדובר בחיבור מהותי?

השיעור מנכיח את כאב השכול והאובדן בראיה חברתית רחבה ומציע להעניק משמעות להקרבה, דרך זיכרון והנצחה. נתייחס לפער בין האישי ללאומי, לחובה לזכור ולאחריות לתת ביטוי לזיכרון בהוקרה וגם בעשיה אישית וקהילתית לטובת בנייה וביסוס של חברה ישראלית ראויה.