תוצאות חיפוש

לעוד טקסים יום הזכרון טקסים וקבלות חג / נזכור את חללי השבת השחורה מכון שיטים יִזְכּוֹר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה וְהַשָּׁלוֹם, קָרְבְּנוֹת טֶבַח הַשַּׁבָּת הַשְּׁחוֹרָה תשפ"ד. נִזְכֹּר אֶת הַנִּרְצָחוֹת וְהַנִּרְצָחִים בַּבַּיִת, בַּשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ, בְּשִׁטְחֵי הַנֶּגֶב הַמַּעֲרָבִי, שֶׁנִּפְרְצוּ וְנִכְבְּשׁוּ בִּידֵי אוֹיֵב אַכְזָר וַחֲסַר רַחֲמִים. אֶת הָאֵם הָאוֹחֶזֶת בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיהָ בְּיָדִית דֶּלֶת הַבַּרְזֶל לְגוֹנֵן עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ מִפְּנֵי הַמֵּזִיד שֶׁמִּנֶּגֶד. אֶת הָאָב הַמַּשְׁלִיךְ יְלָדָיו מֵחַלּוֹן בֵּיתָם הַבּוֹעֵר וּמְזַנֵּק אַחֲרֵיהֶם וְסוֹפֵג בְּגוּפוֹ אֶת קְלִיעֵי הָעוֹפֶרֶת. אֶת הָרֵעִים הָרוֹקְדִים לְאוֹר הַשַּׁחַר וְהִנֵּה הֵם נִּמְלָטִים בַּשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַמְּרַצְּחִים וּמִפְלָט אַיִן. נִזְכֹּר אֶת אַמִּיצֵי הַלֵּב שֶׁנֶּחְלְצוּ לַהֲגָנָה. אֶת הַלּוֹחֲמוֹת וְהַלּוֹחֲמִים בְּכִתּוֹת הַכּוֹנְנוּת, שֶׁקִּדְּמוּ פְּנֵי אוֹיֵב בְּנִשְׁקָם הַדַּל וְהִשְׁלִיכוּ נַפְשָׁם מִנֶּגֶד. אֶת הַחֲיָלוֹת וְהַחַיָּלִים בְּמֻצְּבֵי הַגָּדֵר, שֶׁלָּחֲמוּ בְּעֹז, מְעַטִּים מוּל רַבִּים, וְנָפְלוּ חָלָל. אֶת אַנְשֵׁי כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן וְהַהַצָּלָה וְאֶת הָאֶזְרָחִים, שֶׁחָשׁוּ מֵרַחֲבֵי הָאָרֶץ לְעֶזְרַת אֲחֵיהֶם הַמֻּתְקָפִים וְכָרְעוּ בִּשְׂדֵה הַקֶּטֶל. נִזְכֹּר אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הַסְפָר, אֶת הָאֶזְרָח וְהַחַיָּל, אֶת הַגֵּר וְהַתּוֹשָׁב וְהָאוֹרֵחַ, שֶׁבְּגוּפָם הָיוּ לָנוּ לִגְבוּל, וְאַל דֹּמִי לָנוּ עֲדֵי יֵשֵׁב יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּלוֹתָיו בְּבִטְחָה וּבְשָׁלוֹם. יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמוֹתֵיהֶם הַטְּהוֹרוֹת של חַלְלֵי הַשַּׁבָּת הַשְּׁחוֹרָה ויִצְרֹר אותן בִּצְרוֹר הַחַיִּים ויִהְיוּ חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דּוֹר. עוד לחג >

יום הזכרון טקסים וקבלות חג Heading 6 יום הזכרון לבתי"ס על יסודיים ​ מטרות הטקס 1. חיזוק ההכרה בזכותנו ובחובתנו להגן על מדינת ישראל ועל כל האזרחים והאזרחיות החיים בה. 2. הצבת הציווי "עֲדֵי יִהְיוּ חַיֵּינוּ רְאוּיִים לְזִכְרָם" (אבא קובנר) – יצירת חברה טובה וצודקת יותר, כזו שתצדיק את המחירים שאנו משלמים על קיומנו כמדינה. 3. חיזוק החוסן האישי והקהילתי על ידי הענקת משמעות ותקווה בתוך התקופה הקשה בה אנו מצויים. >> קישור לטקס בתצורת PDF דגש למורה מקור קטעי הקריאה שנבחרו לטקס ('יזכור', 'מגש הכסף', 'בהתקדש') בימי ראשית המדינה. מטרתם להזכיר את האמונה בצדקת הדרך, המטרות והערכים העומדים מאחורי המאבק ארוך השנים על הריבונות היהודית בארץ ישראל. השירים שנבחרו קשורים בהווי המלחמה הנוכחית - 'מלחמת חרבות ברזל'. השזירה בין ההיבט ההיסטורי (קטעי הקריאה) - תפיסת עצמנו כחוליה בשרשרת הגבורה והלוחמה היהודית והישראלית, לבין ההיבט האקטואלי (השירים) - תיאור מציאות חיינו כיום, נועדה להעניק פשר, משמעות, תחושת שייכות, ונרטיב משותף. מהלך הטקס פרק פתיחה (הנחיה) נפתח את טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה תשפ"ד בהורדת הדגל לחצי התורן וקריאת 'יזכור'. הקהל מתבקש לעמוד. (הורדת הדגל לחצי התורן) (קטע קריאה) יזכור יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְאַנְשֵׁי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר. יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה. יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר. (הנחיה) הקהל מתבקש לשבת. (הנחיה) בשנת 2008 ביצעה להקת 'כנסיית השכל' את השיר 'שום דבר לא יפגע בי', שכתב סגן ארז שטרק, מחללי אסון המסוקים. השיר פורסם כחלק ממיזם ההנצחה "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל. עמית מן, פרמדיקית מד"א, בת 22 מנתיבות, טיפלה בפצועים במרפאה בקיבוץ בארי עד לרגעיה האחרונים. עמית נרצחה יחד עם הפצועים בהם טיפלה, בעת חדירת מחבלים שחדרו לקיבוץ. לאחר הירצחה, פורסם סרטון שעמית העלתה למדיה החברתית בו היא שרה את השיר 'שום דבר לא יפגע בי'. הסרטון הגיע לידי להקת 'כנסיית השכל', וכמחווה לגבורתה הם בחרו לחדש את השיר בשילוב שירתה של עמית. (>>לצפיה בסרטון ) (שיר) שום דבר לא יפגע בי / כנסיית השכל מילים: סגן ארז שטרק ז"ל שנפל באסון המסוקים לחן: יורם חזן שום דבר לא יפגע בי, שום דבר לא אישה לא כדור מחבלים, שום דבר כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים ובכיתי בלילות ודאגתי בימים כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים וקולו של אבי מהדהד לי בראש כבר שנים אם יקרה לך משהו אין לי טעם לחיים אין לי טעם למחר אין לי טעם לחיים אין לי טעם למחר אם אתם עומדים כאן מעלי כנראה שלא עמדתי בהבטחתי מצטער, בחיי מצטער, בחיי מצטער, בחיי אם יקרה לך משהו... שום דבר לא יפגע בי שום דבר לא אישה לא כדור מחבלים שום דבר -------------- פרק שרשרת הגבורה (הנחיה) מעל שבעה חודשים מאז השבת הנוראה של השבעה באוקטובר. הכאב והשכול הטרי מתערבבים בחשבון הדמים הארוך שאותו אנחנו משלמים זה עשורים רבים, בכל מערכות ישראל, על עצמאותנו ועל זכותנו לחיות בארצנו. לנגד עינינו ניצבים קורבנות מסע ההרג וההתעללות, במהלכו עברו אויבינו מבית לבית, חטפו, שרפו, רצחו ובזזו. עודנו שומעים את זעקות חוגגי וחוגגות שלום ואהבה שנרדפו ונטבחו בשדות. לא נשכח את הגיבורים והגיבורות, מכוחות הביטחון וההצלה כמו גם אזרחים ואזרחיות, שנחלצו להגן על קשישים, גברים, נשים וטף, ושילמו על כך את המחיר היקר ביותר. נזכור ונזכיר את חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל, שנפלו במהלך כל החודשים האחרונים בקרבות הקשים שהתחוללו, בדרום ובצפון, בהגנה על העם והארץ. עלינו להבטיח שהמחיר היקר שאנו משלמים על חיינו כאן יניע אותנו ליצור חברה טובה ומלוכדת יותר - חברה היודעת לפעול יחדיו גם בתוך אתגרים ואי הסכמות, לפלס דרך משותפת ולהמשיך לבנות בארץ הזו בית מיטיב לכל החיים בו. (קטע קריאה) מגש הכסף / נתן אלתרמן …וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט. עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים. וְאֻמָּה תַעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת… – לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי… הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן. הִיא תָקוּם לְמוּל סַהַר וְעָמְדָה, טֶרֶם־יוֹם, עוֹטָה חַג וְאֵימָה. – – אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ נַעֲרָה וָנַעַר וְאַט־אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה. לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם, בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם הָלוֹךְ וְהַחְרֵשׁ. לֹא הֶחְלִיפוּ בִגְדָם, לֹא מָחוּ עוֹד בַּמַּיִם אֶת עִקְּבוֹת יוֹם־הַפֶּרֶךְ וְלֵיל קַו־הָאֵשׁ. עֲיֵפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים מִמַּרְגּוֹעַ, וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים – – דֹּם הַשְּׁנַיִם יִגְּשׁוּ, וְעָמְדוּ לִבְלִי־נוֹעַ. וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִים. אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפַת דֶּמַע־וָקֶסֶם. וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם? וְהַשְּׁנַיִם, שׁוֹקְטִים, יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת־הַיְּהוּדִים. כָּךְ יֹאמְרוּ. וְנָפְלוּ לְרַגְלָהּ עוֹטְפֵי־צֵל. וְהַשְּׁאָר יְסֻפַּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל. דגש למורה >> 'מגש הכסף' בביצוע יהורם גאון ניתן להתאים קטע תנועה/מחול: >>כוריאוגרפיה להשראה -------------- פרק שמות וסיפורי נופלים ונופלות דגש למורה בחלק זה נקריא את שמות חללי בית הספר, נתאר את קורות חייהם ונסיבות נפילתם/ן. אפשר להזמין את בני ובנות המשפחה של החללים, בוגרי ובוגרות בית הספר או מי מקהילת בית הספר, להקריא את השמות. כדאי להציג ברקע את תמונת הנופל/ת ולהוסיף פרטים על אופן נפילתם/ן ו/או חייהם/ן. שימו לב לניקוד השם ולהגייה נכונה של השמות בעת ההקראה. ניתן לערב את התלמידים/ות בתהליך חקר מקדים (>>ראו תכנית "מהכיתה לטקס" ). (הנחיה) קהילת בית הספר שכלה [מספר] חללים מאז הקמתו. כל אחד ואחת מהנופלים והנופלות הוא חוליה בשרשרת הגבורה והשכול. נקרא את שמותיהם ונספר את סיפור חייהם ונפילתם. (הקראת שמות וסיפורי הנופלים והנופלות) דגש למורה מצורפות דוגמאות לסיפורי נופלים ונופלות. עאמר אבו סבילה עאמר, תושב הפזורה הבדואית, בן 25, אב לשניים. בבוקרו של השבעה באוקטובר, כאשר החלו ההתרעות בשדרות, החל עאמר בנסיעה לעבר ביתו. בדרכו ראה את אודיה סוויסה לבדה עם שתי בנותיה, לאחר שמחבלים ירו בבעלה. עאמר ניסה לחלץ את המשפחה ולקח אותן למשטרת שדרות. הוא ואם הילדות נרצחו על ידי המחבלים שהיו במקום. הילדות, בנות שלוש ושש, ניצלו על ידי שוטרי שדרות. כשהשוטרים הגיעו לחלץ את הבנות הן שאלו: "אתם של ישראל?". סמ"ר עדן אלון לוי עדן שירתה כמ"כית טירונים בבא"ח זיקים. עדן שמרה בעמדת הש"ג כשהחלה המתקפה, כשלצידה טירון, אותו היא שלחה להזהיר את חבריו. עדן הייתה חלק מכוח של אנשי סגל שהגנו בגופם על הטירונים, והצליחו להדוף את המחבלים במשך כמעט שעה. בכך הצילו את כל הטירונים בבסיס, מלבד אחד שנפל גם הוא בקרב. שלמה רון "שלמה ישב בסלון. דרך החלון ראו איש זקן בדירה ריקה, יושב לו לבד בכורסא. חשבו שהוא בודד וערירי. הם ירו בו צרור והוא נשאר לשבת. כיוון שראו שיש שם מישהו מת, לא נכנסו והמשיכו הלאה. ככה הוא הציל אותנו, ואני בטוחה שהוא עשה את זה במודעות מלאה. מילותיו האחרונות: "חנל'ה תסתתרי, אני שומר עליך". ניסינו לקרוא לו שיכנס איתנו לממ"ד אך הוא התעקש להישאר בסלון". כך הציל שלמה רון, ממקימי קיבוץ נחל עוז, בן 85 בהירצחו, את חנה אהובתו, את בנותיו, את נכדו ואת המטפלת שהייתה לצידו. (שיר) כאב של לוחמים / עידן עמדי ערב ראשון של לבד, יושב וכותב לך מכתב על כל הדברים שהיו כל מה שקרה בדיוק אותיות מופיעות על הקיר אני הפחד נעים להכיר הדמויות אוהבות לשחק זזות כאן בבית הריק, הריק ואת, את לא יודעת כמה ממך ניסיתי להסתיר את כל הסיוטים בלילה צרחות ודם על המדים את לא מבינה כבר למה אני מזמן כבר לא אני תמונות רצות מאותו לילה דמעות, כאב של לוחמים זה ערב ראשון שאת שם, שוכב וחושב, לא נרדם השקט לאט מתנגן מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם שיר בלי שם אפשרות נוספת >> אבות ובנים / אביתר בנאי -------------- פרק התקווה (הנחיה) תפקידו של יום הזיכרון אינו מתוחם רק לשימור זכר הנופלים והנופלות. הצמדתו ליום העצמאות מזכירה לנו בין השאר כי עלינו לכונן כאן מדינה וחברה הראויות למחירים אותם אנו משלמים על עצם קיומנו בארצנו. נישא איתנו מסר זה בדרכנו אל יום העצמאות, שיחל בעוד כמה שעות, ואל כל הימים שאחריו. (קטע קריאה) בהתקדש / חיים גורי לחיות עם הצער. עם פני רעים הנשמרים בנעורי-הנצח של התמונות. עם פני בנים ונכדים ונינים הממשיכים להילחם בארץ הזאת [...] לחיות עם הבדידות המרה, עם השנאה השוצפת, עם דרשות הסתה, עם הטרור הנמשך, עם העצמים החשודים, עם סכנת הצבאות המתעצמים מעבר. [...] לחיות ולבנות את הארץ הזאת, לחיות ולעלות, לחיות ולהעלות. לחיות עם סבלנותה של אומה בת אלפי שנים, עם התלהבותה הקנאית של אומה צעירה הנוצרת על האבנים, לחיות למרות הכול, לחיות ולבנות את גשרי השלום. לחיות ולכונן בארץ ישראל את החברה החדשה, את חברת הצדק ועילוי האדם. ליצור תרבות עברית, לקדש את אוצרותיה, לקרוע את כל החלונות אל כל הטוב והיפה בתרבות האדם. לנשוך שפתיים ולחיות. לקוות ולהיות. לעבוד קשה ולהחיות. לתקן מעוות ולחיות. [...] לחיות עם הצער, לחיות עם האמונה. (שיר) הביתה / ירדנה ארזי מילים: אהוד מנור לחן: יאיר קלינגר עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה, עשבים שוטים עלו בשביל ובגן. רוח נאנח את התריס פתח ומכה בקיר הישן, כמו קורא: הביתה, הביתה, באה עת לחזור, מן ההרים משדות זרים. היום דועך ואין סימן. הביתה, הביתה טרם רדת אור. לילות קרים, לילות מרים, קרבים עכשיו לכאן. עד עלות השחר מתפללת לשלומך, שבויה באזיקי פחדים אני שומעת צעדים. הביתה, הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן. >> לביצוע של משפחות החטופים אפשרויות נוספת >> זריחה שחורה / אביב גפן (קליפ) >> מי שחלם / דידי מנוסי (קטע קריאה) ספר עמוס, פרק ט' הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. (הנחיה) לשירת התקווה, הקהל מתבקש לעמוד (שירת ההמנון) התקווה / נפתלי הרץ אימבר כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. (הנחיה) תם הטקס. יום הזכרון לבתי"ס על יסודיים נזכור את חללי השבת השחורה עוד לחג >

מערכי שיעור ליום הזכרון מערכי שיעור הכוללים הצעה לטקס ורעיונות להוראה ולציון יום הזיכרון, כולל: פרח דם המכבים ומלחמה מנקודת מבט של ילדים/ות; הכרח המלחמה והתקווה לשלום; הצימוד בין יום הזיכרון ליום העצמאות; כאב השכול והאובדן, ומשמעות הזיכרון וההנצחה. למערכי השיעור לקראת טקסי יום הזכרון טקס לבתי"ס על יסודיים, שבמרכזו: חיזוק ההכרה בזכות ובחובה להגן על המדינה ועל אזרחיה; יצירת חברה טובה יותר; חיזוק החוסן ע"י הענקת משמעות ותקווה. בנוסף, הצעה לשילוב 'יזכור' לנרצחי/ות השבת השחורה, כקישור למציאות חיינו, לצד 'יזכור' לחללי מע' ישראל וחללי פעולות האיבה. להצעות לטקס יום העצמאות מערכי שיעור לקראת היום העצמאות לשכבות א-יב, שבמרכזם לימוד מגילת העצמאות כמצע לסיפור משותף: חירות, צדק ושלום, מדינה יהודית ודמוקרטית. למערכי השיעור מ - עד חודש החודש הנוכחי הוא To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key. צה"ל בתי מדרש בתי ספר תכניות חינוכיות "תפקידנו החינוכי הוא לעשות את הארץ הזאת ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו" (ברל כצנלסון) ​ אנו פועלים מתוך אמונה והבנה שחידוש התרבות יכול להיעשות רק דרך שיח חינוכי-ערכי הקושר מורשת ומסורות לשאלות החברתיות של ימינו. ​ לקראת כל פעילות חינוכית מתקיימת שיחת התאמה בין התוכן לבין צרכיו ודגשיו של הגוף המזמין. ​ בעזרת חומרים מקוריים שליקטנו מתוך ארכיון החגים הקיבוצי ומאוספים נוספים אנו מובילים סדנאות, הרצאות, סיורים ובתי מדרש. מטרת פעילותנו היא השיח היהודי-ציוני השואב משורשים עמוקים וחותר לחברת מופת. לפרטים נוספים מערכי שיעור "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות לכל המערכים מאמרים והרהורים בימים בהם יצר נקמת הדם מרים את ראשו, בהם האנטישמיות מאיימת על קהילות בעולם, נבקש לחזור ולהתחייב לאמונה ולתקווה, לתיקון וליצירה. לפנינו רק שביל אחד לחיים - הנקמה הבונה | יובל שפירא יום הזיכרון לשואה ולגבורה חג הפועלים נחגג בין חג החירות לחג העבודה. מיקומו בלוח השנה מזכיר שכל חברה ראויה שניצור בארץ תלויה בשוויון ערך בני האדם ועבודה מתוך חירות. חג הפועלים הבינלאומי בלוח השנה העברי | מרים הולצמן אחד במאי לאחר הטבח בקיבוץ בארי, חשוב לחזור אל נוסח ההגדה שיצרו לעצמם חברי וחברות הקיבוץ לכבוד הפסח הראשון בנקודת הקבע אליה עלו ב-1951. תיקון ההגדה הוא סמל לתיקון של עם ששקע בגלות | ערן ירקוני פסח 6 הצעות לתוספות לליל הסדר ולהגדה של פסח לעת הזו (לאחר 7 באוקטובר ובזמן מלחמה). תוספות לליל הסדר ולהגדה של פסח | ימי מלחמת חרבות ברזל פסח לכל המאמרים

1942, 'הפתרון הסופי', מבצע חיסולה של יהדות אירופה, פועל בכל כוחו. אושוויץ, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה. הידיעות על ההשמדה השיטתית נאספות בתקשורת העולמית ומגיעות גם ליישוב היהודי בישראל המנדטורית. הידיעות מולידות בציבור העברי סערת נפש אישית וקולקטיבית, ומייצרות תחושות חדשות, סותרות, מבולבלות: אימה גדולה, חרדה לגורל המשפחות והעם שבאירופה, חוסר אונים ואשמה, פעמים יצר נקמה, פעמים הדחקה והכחשה. בצד אלו, כוחות החיים והשגרה פועלים את פעולתם, והחיים בארץ נמשכים, על פי רוב, כסדרם, במקביל ובמנותק מהמציאות האיומה באירופה. מנגד, חברי וחברות השכבה הבוגרת בתנועות הנוער 'המחנות העולים' ו'הנוער העובד', מחליטים שאסור להם להמשיך בשגרת החיים, והם מוציאים קריאה לכלל תלמידי ותלמידות שכבת י"ב להתגייס לפלמ"ח, להצטרף לכוחות המגן. בחנוכה יוצאים מאות חניכי וחניכות 'המחנות העולים' למצדה, סמל הגבורה והעמידה היהודית, ועל פסגתה עורכים טקס זיכרון. יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל אֶת אַלְפֵי רִבְבוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַטְּבוּחִים. עֲיָרוֹת-גֵּטָאוֹת יִשְׂרָאֵל טוֹבְעוֹת, צוֹלְלוֹת וְשׁוֹקְעוֹת בְּדָמָן הַנִּגָּר. הֲיֵשׁ עוֹד שָׂרִיד? הַאֲזִינוּ לְקוֹל הַדָּם הַקּוֹלֵחַ, הַקְשִׁיבוּ אֶל דּוֹפֵק לִבְּכֶם, כִּי אֶחָד הוּא הַדָּם הַשָּׁפוּךְ וְהַדָּם הַנּוֹזֵל בְּעוֹרְקֵינוּ. הַאֲזִינוּ לַדָּם – הוּא חַי, הוּא רוֹתֵחַ, עוֹד לֵב יִשְׂרָאֵל מְפַרְפֵּר בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים. וְלֹא יִרְגַּע וְלֹא יִשְׁקֹט הַדָּם הָרוֹתֵחַ. מִתַּמְצִית הַדָּם הָאַחֲרוֹנָה יִמְזֹג יִשְׂרָאֵל אֶת נִקְמַת גְּאֻלָּתוֹ. כָּל טִפָּה שֶׁשָּׂרְדָה – קֹדֶשׁ לֶהָרִים וְלָעֲמָקִים הָאֵלֶּה, עַד יִנָּטַע מֵחָדָשׁ אִילָן יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ. נִזְכֹּר וְנִזְכֹּר כִּי תְּהוֹמוֹת הַמָּוֶת פְּעוּרוֹת לְכָל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְפָנֵינוּ רַק שְׁבִיל אֶחָד לַחַיִּים – הַנְּקָמָה הַבּוֹנָה. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, גּוֹלָה, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. (מצדה, חנוכה, תש"ג) הם אינם מבקשים נקמת דם. הם מבקשים נקמה בונה, נקמת גאולה. החיים, הבניין, היצירה, ההגשמה – נטיעת 'אִילָן יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ' – זוהי נקמתם. בסיום הטקס הם עורמים גלעד אבנים, ובראשו קובעים לוח זיכרון, לוח שיש שנשאו אל פסגת המצדה, ובו חקוקות המילים: 'אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, גּוֹלָה, תִּשְׁכַּח יְמִינִי'. --- בימים הקשים האלו, ימי מלחמה וטראומה לאומית, בהם כוחות ההדחקה והשגרה מושכים מכאן, בהם יצר נקמת הדם מרים את ראשו משם, בהם האנטישמיות האפלה מתעוררת ומאיימת על קהילות ישראל בעולם, אנו מבקשים לשאוב כוח מהציווי ההוא ממצדה, זה המחייב אותנו לאמונה ותקווה, לפעולת תיקון ויצירה: 'לְפָנֵינוּ רַק שְׁבִיל אֶחָד לַחַיִּים – הַנְּקָמָה הַבּוֹנָה'.

האחד במאי, יום הפועלים הבינלאומי, ממוקם בלוח השנה העברי בין פסח לשבועות. מיקום החג מקרי למדי, אך ניתן למצוא בו משמעות רבה. בחג הפסח אנו עוסקים בחובתנו כעם לזכור את יציאתנו מבית עבדים. בדומה לטראומות לאומיות אחרות, עולה שאלת הטעם - מדוע עלינו לזכור שאנחנו בניהם ובנותיהם של שפחות ועבדים? אפשר לשאת את הזיכרון כדי לחייב את עצמנו לא להיות שוב עבדים לעולם – לעשות את כל שנדרש כדי שאף יהודי לא ינוצל, ישועבד, יכלא. מטרה זו ראויה כשלעצמה, ובמיוחד בשנה קשה זו, אך המסורת שלנו מחייבת אותנו לרף גבוה יותר. בספר דברים מתוארת שמירת השבת, מהיוזמות הסוציאליות שלנו: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". והנימוק? - "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ [...] וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". כלומר, עלינו לזכור שגם אנחנו היינו עבדים, ובני עבדים נדרשים לשמור על הזכויות הסוציאליות של עבדיהם שלהם. אגב, אותו נימוק עומד מאחורי מגוון חוקים שמטרתם לדאוג למוחלשים בחברה, יהודים ושאינם יהודים. חג השבועות, שחל שבעה שבועות אחרי חג הפסח, מוזכר בספר שמות: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה". בגלגולו הציוני, בחג השבועות חגגו את פרי העמל של החלוצים והחלוצות. טקסי הבאת הביכורים הפכו לתצוגת יכולות ומסוגלות של עם שעובד את אדמתו ומפיק ממנה יבולים. בחג השבועות העלו על נס את היכולות האנושיות להוציא לחם מן הארץ. בקצרה, חג שבועות חגג את העבודה. האחד במאי נחגג בין חגיגת החירות והמאבק בעבדות לבין חגיגת העבודה ותוצריה. מיקומו מאפשר לו להיות לא רק מועד בו אנו מתחייבים למאבק בניצול על כל צורותיו. הוא מזכיר לנו שכל חברה ראויה שניצור בארץ תלויה בהכרה בשוויון ערכם של כל אדם ואישה ושל כל עבודה הנעשית מתוך חירות אנושית.

'מה נשתנה?' היא שאלה המאפיינת תרבות החותרת לשינוי מתמיד, לשיפור ולהערכה עצמית המביטה פנימה ומחפשת מה נשתנה. הראשונים שהכניסו את השאלה 'מה נשתנה' אל ארון הספרים היהודי היו חכמי המשנה, שניחנו בכישרון פדגוגי פורץ דרך. כך מוצגת תורת החינוך של חכמי המשנה על רגל אחת: מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? ... (משנה פסחים ו') קריאה מדוקדקת במקור הארצישראלי העתיק מגלה את החידוש. רגע לפני ה'מגיד', שהוא לב התוכן הרעיוני והערכי שהאב מוסר לבנו בפסח, ניתנת הנחיה לעצור ולתת לבן (ולבת) להעלות שאלה. לפתוח עיניים ולגלות סקרנות. לתת מקום לעולם של הילד/ה. ורק אם הבן (והבת) לא מצליח לשאול, המשנה מציעה סיוע לאב הנבוך, ארבע קושיות שיעזרו לפתוח את מפגש המסירה המקודש. ניתן להעריך שרוב ילדי/ות התקופה הפליגו בסקרנותם וכלל לא היה צורך להיעזר בארבעת הקושיות המשמימות. בשנות הגולה הארוכות נשכח הרעיון ואבד הניצוץ החינוכי. דורות של ילדים/ות דקלמו בעל פה את הקושיות ללא סקרנות וללא שאיפה לגילוי. ההגדה ירדה מגדולתה והפכה מטקס חתרני לשינוי למפעל של שימור. עד שקמו ראשוני החלוצים/ות, ולקחו על עצמם גם את משימת התחייה התרבותית. החל בראשית שנות ה-20 החלו הקיבוצים להחזיר עטרה ליושנה, לחדש את רוחה של ההגדה. להשיבה אל הארץ בה נוצרה לראשונה, מתוך מחויבות למורשת הדורות ולאתגרי ההווה והעתיד. לאחר הטבח בקיבוץ בארי, חשוב לחזור אל נוסח ההגדה שיצרו לעצמם חברי וחברות הקיבוץ לכבוד הפסח הראשון בנקודת הקבע אליה עלו ב-1951. הם הסירו את אבק הדורות מה'מה נשתנה' והפכו אותו מדקלום חולמני לטקסט החולם את השינוי שבחרו להקדיש לו את חייהם. כחלוצים/ות, מתיישבים/ות בגבולה של המדינה. הקריאה מתוך פרספקטיבת ההווה מצמררת: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבליל פסח העבר עמדנו מול אויב רב-אונים, שחדר לארצנו ושאף להשמידנו, והוצאנוהו ביד חזקה וזרוע נטויה." הבנת התפקיד ההתיישבותי ברורה וחדה, להשאיר את האויב מעבר לשער. קיבוץ כגבול חי המאפשר את עצמאות ישראל. "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבו אנו שמחים באביב, בחירות-העמל וחברת-האדם בקיבוץ העברי, - ועוד טרם הקיץ הקץ על שעבוד העמל ודיכוי האדם וניצול הילד, וגוי אל גוי עוד ישא חרב, וגאולת האדם במלכות העבודה והשוויון בארצנו ובמלוא תבל, טרם נשלמה?" חברי וחברות בארי שמחו במה שהשיגו, אך לא ישקטו עד שיהיו לחלוצי העם כולו. מורי דרך. זה השינוי שחל בהם, וזה מה ששאפו שישתנה בעקבותיהם. העוז לחלום על שינוי, על צדק ועל שוויון הוא חלק מחגיגת החירות של בארי. תיקון ההגדה הוא סמל לתיקון שלם של עם ששקע בגלות. זוהי פסגה של יצירת תרבות יהודית חילונית, החיונית למפעל הציוני. לאחר טבח השבת השחורה הצורך בבנייה מחדש מורגש. בידינו המשאבים החומריים והרוחניים. הנדע שוב לשנות את המציאות?