תוצאות חיפוש

יום הרצל "נמשיך בפיתוח הנסיונות החדשים ונשתמש בהם; וכשם שאנו עושים ביום-העבודה של שבע שעות ניסיון לטובת כל האנושות, כך נימנה עם הראשונים בכל המועיל לבני האדם, וארצנו החדשה תהיה גם ארץ הניסיונות, ארץ לדוגמה ולמופת." (הרצל, 1895) למערכי שיעור לתיכון ל"ג בעומר אוסף קטעים, עתיקים ומודרניים, מאוצרות הארכיון, להעשרת החג. לדף ל"ג בעומר שבועות מערכי שיעור בנושא ביכורים, תוצרת הארץ, מגילת רות ועשרת הדברות, המתאימים גם לתיקון ליל שבועות ולפעילויות יצירה. השיעורים מעמיקים ביחס לזר, מעמד האישה, ערבות הדדית ואחריות חברתית. למערכי שיעור 9/5/24 - 6/6/24 אייר החודש הנוכחי הוא To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key. צה"ל בתי מדרש בתי ספר תכניות חינוכיות "תפקידנו החינוכי הוא לעשות את הארץ הזאת ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו" (ברל כצנלסון) ​ אנו פועלים מתוך אמונה והבנה שחידוש התרבות יכול להיעשות רק דרך שיח חינוכי-ערכי הקושר מורשת ומסורות לשאלות החברתיות של ימינו. ​ לקראת כל פעילות חינוכית מתקיימת שיחת התאמה בין התוכן לבין צרכיו ודגשיו של הגוף המזמין. ​ בעזרת חומרים מקוריים שליקטנו מתוך ארכיון החגים הקיבוצי ומאוספים נוספים אנו מובילים סדנאות, הרצאות, סיורים ובתי מדרש. מטרת פעילותנו היא השיח היהודי-ציוני השואב משורשים עמוקים וחותר לחברת מופת. לפרטים נוספים מערכי שיעור "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות לכל המערכים מאמרים והרהורים ביום הרצל ראוי להיזכר שלמרות הקשיים העצומים איתם התמודדו הן החזון והן החוזה, הכרחי לדרוש מעצמנו גם את ברית הייעוד וגם את ברית הגורל. "מאיפה יש לו כח להיות חוזה?" | מרים הולצמן יום הרצל עצמאות אינה בדידות, וחיים עצמאיים ללא קשרים וללא תחושת שייכות הם חסרי משמעות. זה נכון בעצמאות של היחיד, ונכון גם ביחס לעצמאותה של מדינה. על הושטת יד ועצמאות - יום העצמאות תשפ"ד | יעל גרוס רוזן יום העצמאות בימים בהם יצר נקמת הדם מרים את ראשו, בהם האנטישמיות מאיימת על קהילות בעולם, נבקש לחזור ולהתחייב לאמונה ולתקווה, לתיקון וליצירה. לפנינו רק שביל אחד לחיים - הנקמה הבונה | יובל שפירא יום הזיכרון לשואה ולגבורה חג הפועלים נחגג בין חג החירות לחג העבודה. מיקומו בלוח השנה מזכיר שכל חברה ראויה שניצור בארץ תלויה בשוויון ערך בני האדם ועבודה מתוך חירות. חג הפועלים הבינלאומי בלוח השנה העברי | מרים הולצמן אחד במאי לכל המאמרים

לכל שירי החג ט"ו באב שיר וזמר / אתן לך את הלילה מילים ולחן: צוף פילוסוף ​ מי זאת עולה מן המדבר יפת מראה ענוגת צוואר ובשחור עינייה האהבה תבער סומק לחיה כאדם שני יפה גווה כבן איילים מי זאת עולה היפה בגנים. אתן קולי בשיר מזמור ואדלג על ההרים וכל כולי אמשוח במור נודה אל הבוסתנים אתן לך את הלילה אראה לך שכדאי לך להיות איתי הלילה הרועה בשושנים. הנה הסתיו חולף עבר היה לך קיץ נהדר ניצנים נראו והגפנים סמדר חגווי הסלע יונתי רוקדים לצליל אהבתי כי את היא זו שאהבה נפשי. אתן קולי בשיר מזמור ואדלג על ההרים וכל כולי אמשוח במור נודה אל הבוסתנים אתן לך את הלילה הלילה אראה לך שכדאי לך להיות איתי הלילה הרועה בשושנים. "מי זאת, עולה מן-המדבר, כתימרות, עשן: מקוטרת מור ולבונה, מכול אבקת רוכל. הנה, מיטתו שלשלמה--שישים גיבורים, סביב לה: מגיבורי, ישראל. כולם אחוזי חרב, מלומדי מלחמה; איש חרבו על-ירכו, מפחד בלילות." (שיר השירים, ג' ו'-ח') עוד לחג >

לכל היצירות יום הזכרון ספרות ושירה / ליפא אהרוני מי יודע דרך השכול קיבוץ סעד מי יודע דרך השכול, נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית חותר מבעד לדלת. אינו מבחין בין אמא לאבא, בין אח לאחות, בין בת לבן, משאיר אותם כואבים, דואבים, בודדים. אין לו מעצורים, אין לו רחמים הוא שובר, הוא מכה, הוא מצליף. מי יודע דרך השכול, הוא צובע את השער בלבן, מכבה את המאור בעיניים, משאיר קמטים על הפנים, זורע עצב ויגון, מורט את העצבים. הוא חודר כליות ולב, מכרסם, פוצע, מכאיב. מי יודע דרך השכול פורץ בסערה, משבית כל שמחה, מרבה תהיות, למה, מדוע. אינו נותן מנוח בלילה וביום. גם אם נעלם, ולא נראה יותר הוא שוכן בחדרי הלב ואינו יוצא אף פעם, אף פעם. מי יודע דרך השכול. עוד לחג >

לכל המקורות פסח מקורות והגות/ יהודית צנטר, שנת 1914 ליל סדר בראשות אהרון דוד גורדון ארכיון העבודה הגיע חג הפסח - ליל פסח ראשון לרבים מאיתנו בארץ. א"ד גורדון, שעבד איתנו בחווה כשלושת רבעי שנה, הבטיח לערוך סדר מסורתי. יום קודם הוצאנו ממזוודות החברים את החולצות הכי טובות, גיהצנו אותן לקראת החג. וביום הסדר הוצאנו סדינים, מטפחות, מכל הלובן הנמצא במזוודות החברות, קישטנו מעט את האולם, כיסינו את השולחנות בסדינים הלבנים, ערכנו את השולחן לפי חוקי המסורת. גם נרות הדלקנו והנחנו כרי הסבה בשביל גורדון, ראש הסדר, כדרך שהיו עושים בבית הורינו. אור הנרות ומראה השולחן הערוך, החגיגי, השרו באולם מתיחות חגיגית ועצב. ​ החלו החברים להתכנס באולם. משנכנס חבר עורר בו המראה געגועים עזים, חוורו הפנים, והיה פורש לקרן זווית ודמעות נושרות מהעיניים. וכך גם שני ושלישי. לעיני כל אחד קם מראה השולחן הערוך בבית שמעבר לים, פני האב והאם ובני המשפחה המיותמים, מקומו הנפקד ליד השולחן, תפילותיהם וגעגועיהם השלוחים אליו ברגע זה. באולם רעדו המיתרים הנמתחים בלב כל אחד. החברים עמדו וישבו דוממים בפינותיהם. גורדון ישב בקצה השולחן כשידו מאהילה על פניו. כך ישבו שעה ארוכה מבלי להניד אבר. דממה עמוקה מסביב. ​ השעה מאוחרת. גורדון הרגיש - אין כוח לערוך את הסדר, ואמר: נאכל, חברים. ניגשנו ישר לסעודה. ​ בשעת הארוחה הִשְׁרָה גורדון לאט לאט מרוח הסדר, שילב פסוקים ודברי אגדה, דיבר על ערך הפסח בכלל ועל סמל הפסח בחיינו. ​ הוא דיבר על חיינו, סבלנו, וגעגועינו. מה ערך לסבל הזה, מה ערך לגעגועים. סבל זה הוא ייעוד לנו, סבל זה הוא זכות, בזכותו נקנה לנו עולמנו. אין אנו יכולים להעריך כעת את גודל מעשינו וייעודו. ​ הוא התחיל לזמר בשקט וכולם אחריו. ​ וכך נכנס החג לתוקפו. ​ רקדנו עד אור הבוקר. החברים רקדו ללא לֵאות, בהתלהבות מיסטית. בריקוד פתחו החברים את סגור הגעגועים שהתעוררו במשנה עוז באותו ערב, געגועים למשפחה, געגועים לגאולה... עוד לחג >

לכל המקורות עליה לכתה אלף הגות, ספרות ושירה / חמש שנים על מיכאל ​ מילים: יצחק קצנלסון, לחן: עממי ​ חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים בטל ישב מעבודה חופשי מלימודים שלושה היו לו חברים נבחן שבמלונה חתול שחור רבי לקיק ובשובך יונה. חמש שנים ובשישית אל חבריו קרא שלום נבחן שלום לקיק שלום יונה צחורה. אל בית הספר אלכה לי אלמד יום יום עכשיו חכו עד כלות הלימודים שוב נשתעשע יחדיו תחומים נוספים

לכל שירי החג יום הזכרון שיר וזמר / אליפלט מילים: נתן אלתרמן לחן: סשה ארגוב נזמר נא את שיר אליפלט ונגידה כולנו בקול: כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול. בו שכנים ושכנות דיברו דופי ואמרו שום דבר לא יועיל - אליפלט הוא ילד בלי אופי, אין לו אופי אפילו במיל. אם גוזלים מידיו צעצוע, הוא נשאר מבולבל ומחייך, מחייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך. ונדמה כי סביבו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה. כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת. אם נסביר לך מה זה יועיל, איזה ילד אתה אליפלט. בליל קרב ברעום אש מזנקת, בין אנשי הפלוגה קול עבר: העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר. אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, וכיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש. ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך. הוא חייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך. ובליבות חבריו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה. מסביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת. אם נסביר לך מה זה יועיל, איזה ילד אתה אליפלט. ובלילה חבוש קסדת פלד, אז ירד המלאך גבריאל, וניגש למראשות אליפלט, ששכב במשלט על התל. הוא אמר: אליפלט אל פחד, אליפלט, אל פחד וחיל, במרום לנו יש ממך נחת, אף שאין לך אופי במיל. זהו זמר פשוט גם תמוה, אין ראשית לו וסוף והמשך, זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. זימרנוהו כך סתם זה מוזר, כי דבר מה התרונן בו ושר... עוד לחג >

לכל המקורות ט"ו בשבט מקורות והגות/ ר' יהודה אלקלעי עבודת האדמה היא נחמה ​ "כי גדול יום יזרעאל" (הושע) גדול היום שיתקבצו ישראל לעשות ישובים, לעבד את האדמה, לחרוש ולזרוע, לבנות ולנטוע... להעלות ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו אין לנו תקנה אחרת, כי אם לישב את ארצנו הקדושה. עבודת האדמה היא נחמת הארץ, גאולת ישראל. ​ שימו לבבכם ומגמתכם אל המטרה הקדושה להחזיר שכינתו לציון בישוב ארצנו הקדושה: אחיכם בני ישראל הנדכאים והנרדפים, הנידחים, הטרופים והמטלטלים הנודדים ללחם - צמאה נפשם לאלוקים ועיניהם תלויות, רואות וכלות כל הימים גם לילות אל ישוב הארץ, אולי ימצאו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח על שולחן אביהם שבשמים. עוד לחג >

ארי אלון על פרשות השבוע ספר שמות בא פרשת גרין קארד וטריפל אלף פעם בשנה, בשחר, אור לארבעה עשר בניסן, מתייצב יחזקאל בשדה התעופה הסמוך לתל אביב, כדי לרדת בחיפזון לאמריקה. עשרים וארבע שעות לאחר מכן הוא מתייצב לטיסה החוזרת לתל אביב. הלילה שבו חוגגים המוני בית ישראל את ליל הסדר המסורתי הוא הלילה היחיד בשנה שבו אין יחזקאל עורך את הסדר באחת ממסבאות תל-אביב. ​ את היום שבו הוא יורד בחיפזון לאמריקה הוא מנצל להארכת תוקף הגרין קארד שלו. אם לא יעשה זאת יאבד את זכותו להיות גר תושב בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. שני כרטיסי ביקור של שתי מדינות מוצמדים לדרכונו של יחזקאל ומאפשרים לו לעבור עדיין בין מולדתו לבין מה שהייתה ארצו. כרטיס הביקור האחד הוא הגרין קארד של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שמודפסת עליו תעודת גר תושב (Permanent Resident Card). הכרטיס השני הוא הטריפל-אלף (Triple Alleph) של ארץ ישראל, שמודפס עליו: "אֲרַמִּי אבֵד אָבִי". ​ בכל פעם שנוחת יחזקאל באמריקה הוא מתייצב למרגלות כיסא הכבוד של שוטר משטרת הגבולות, מציג בפניו את הגרין קארד שלו, ועונה בחרדה מנומסת לשאלות החשדניות: "למה ויתרת על מקום עבודה קבוע בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות? איפה בדיוק אתה מתכונן להתגורר בביקורך הנוכחי? כמה זמן אתה עתיד להישאר כאן? איזה סרט בדיוק באת לצלם? איזה סרטים צילמת לאחרונה במזרח התיכון? למה אין לך כתובת קבועה על פני האדמה? למה אין לך מקום עבודה קבוע? כמה כסף, אם בכלל, יש לך? מדוע אתה שוהה במזרח התיכון כל כך הרבה זמן? מה בדיוק אתה מחפש בארץ זבת פיגועים וטרור? מפני מה אתה ממשיך להחזיק בגרין קארד הנכסף של ארץ האפשרויות אם בחרת לא להיות בה גר תושב? מה הרקע הצבאי שלך? איפה בדיוק היית ב- 11 בספטמבר 2001? מדוע מלא דרכונך בעשרות חותמות של משטרת הגבולות הבבלית? למה המבטא המזרחי שלך מתובל בארמית בבלית? מה גרם לך לקחת שיעורי טיסה בגיל כל-כך מתקדם? מה יש בתלמוד הבבלי הזה שאתה סוחב אותו אִתך לכל מקום? ​ אם מניחות תשובותיו של יחזקאל בן בוזי את דעתו של שוטר הגבולות - הוא מואיל להחתים את דרכונו עד לירידה הבאה. אם לא - לוקח השוטר את התיק האישי של יחזקאל לחדר זכוכית אחורי, ומורה לו להמתין שם יחד עם יתר הגרים החשודים. ​ כעבור שלושים ושש שעות, במוצאי חג ראשון של פסח, ישוב יחזקאל אל הארץ אשר אלוהיו נותן לו עדיין לנחלה. בטרמינל שדה התעופה ילך אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ויאמר אליו: "הגדתי היום ליהוה אלוהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע יהוה לאבותינו לתת לנו". לאחר שיסיים יחזקאל את דבריו יקח הכהן את ה"טריפל אלף" מידו, יניחו לפני מסך האורים והתומים, וישווה בין הכרטיס המגנטי שלו לבין הכתובת "`ארמי אובד אבי" המרצדת על פני המסך. אחר כך יניח הכהן רשם קול משטרתי לפני יחזקאל, ויקשיב בדריכות למבטא הארמי בבלי החשוד שלו. יחזקאל יחויב להניח ידו על התנ"ך ולהצהיר בקול: "ארמי אובד אבי וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב". לאחר מכן הוא ייחקר חקירה צולבת על-ידי הכהן אשר יהיה בימים ההם... ​ כל מה שרצינו לדעת על חיי המין של יהוה במונית משדה התעופה למסבאה מכין יחזקאל דרשה על "ארמי אובד אבי". קהל המסובאים מקבל את פניו בברכת חג שמח, ולאחר הכוס הראשונה ו"מה נשתנה" מוזג לו איש הבַּר את כוס היין השנייה. יחזקאל מתחיל לקרוא בחיפזון מן ההגדה עד שהוא מניח את הכוס מידו ומגלה את המצות ומכריז: " `אֲרַמִּי אבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב...`... - `גָּדוֹל עָצוּם`, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, `וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם`. ו`רָב`, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, `רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבואִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכונוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרום וְעֶרְיָה וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי`... [1] ". ​ למרות תכנונו לדרוש דרשה מקורית על "ארמי אובד אבי", דורש יחזקאל דרשה בלתי צפויה על "שדיים נכונו ושערך צימח". הוא לא מאמין למשמע אוזניו כשהוא שומע את עצמו אומר: "כל מה שרצינו לדעת על חיי המין של אלהים נוכל למצוא בקטע הזה - שדיים נכונו ושערך צימח ואת עירום ועריה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך - כל מה שרצינו לדעת ולא העזנו להקשות…". ​ יחזקאל לא אוהב את הדברים שיוצאים מפיו, אבל קהל המסובאים "מת" על הסגנון הבלתי מרוסן שלו. הוא שותה כוסית וודקה כדי להתגבר על המבוכה, ומיד לאחר מכן פותח בארבע הקושיות היומיות (כל ערב הוא פותח את דרשת ליל-הסדר שלו בארבע קושיות אחרות): "מיהי הילדה המתבגרת ששדיה נכונו ושערה צימח? למה היא עירום ועריה? מיהו הגבר העובר עליה ורואה אותה מתבוססת בדמיה? למה הוא ממלמל `בדמיך חיי בדמיך חיי?`…". "יד על הלב", ממשיך יחזקאל, "מי מאִתנו העז להתייחס אמש לקטע הזה?... לא כל-כך נעים לעשות זאת באירוע כה משפחתי... עורך הסדר משתדל להיות בסדר, ולקרוא את הקטע הזה מהר ככל האפשר. על רקע צחקוקי הילדים יסמיקו חלק מהמבוגרים, כמה מהם יטמנו את ראשם בקערות הסדר לוודא שכל החרוסות והכרפסים מונחים במקומם, וכל השאר יתחזו לבן שאינו יודע לשאול. אחרי הכל, לא תמיד זה ששותק הוא זה שאינו יודע לשאול, ולפעמים יפה שתיקה לחכמים. הלילה עוד גדול, ולכל אחד מאִתנו יישארו לפרש קטעי הגדה אחרים. במהלך פירושם נוכל להפגין עד כמה כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את כל התורה כולה... ​ הבת הרשעה והבן החכם בלילה מדי פעם תסב סביב השולחן לפחות אשה אחת שהקטע הזה יוציא אותה מהכלים המוגעלים, ויוציא אותה מהכלל, ויגרום לה לדבר אל עצמה בגוף שני רבים - "מה הקטע שלכם?", היא תאמר לעצמה, "בשביל מה, בכלל, הייתם צריכים להיכנס לתוך הגועל נפש הזה? אין לכם מה לעשות בחיים? מה כל הדם הזה לכם?!...". ​ אף אחד כמובן לא ישמע אותה, שכן מזה שנים היא מדברת אל עצמה בגוף שני רבים. מזה שנים רבות שהיא מוציאה את עצמה מהכלל, מבלי שאף אחד ידע. זו ההתמחות הכפייתית שלה - להסתיר את עובדת היותה הבת הרשעה. אף פעם היא לא תצא מהכלל בפרהסיא. זה הקטע שלה... לעומת הבת הרשעה והנסתרת יתגלה לפעמים בן צעיר אחד, צדיק במיוחד, שיתנדב להציל את המצב, ולהיות הבן החכם בלילה. כארי שואג יתגבר על יצרו ויאמר: "ברור שלא בשדיים ממש עסקינן, ולא בשיער ערווה ממש. וכי אין לו לקדוש ברוך הוא מה לעשות חוץ מלכתוב `שדיים` ו`שיער` בתורתו הקדושה?!...". ​ תוך כדי כך ינופף החכם בלילה לעיני כולם בתנחומא הקדוש, כשהוא קורא מתוכו בהטעמה מרובה: "וכי לא היה לקדוש ברוך הוא לכתוב אלא שדים ושיער?! - אלא השדים זה משה ואהרֹן, שנאמר בהן `שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה`. `ושערך צימח` - הגיע הקץ (זמן הגאולה), ולמרות ששערך צימח והגיע זמן הגאולה, את עדיין `עירום ועריה` - עירומה ממצוות ועריה ממעשים טובים...".[2] ​ לחיזוק דבריו יעבור החכם בלילה למדרש שיר השירים רבה על הפסוק "שני שדיך כשני עופרים תאומי צביה": " `שני שדיך` - אלו משה ואהרֹן. מה השדים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרֹן הודן והדרן של ישראל; מה השדים הללו נויה של אשה כך משה ואהרֹן נוין של ישראל; מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה כך משה ואהרֹן כבודן ושבחן של ישראל; מה השדים הללו מלאים חלב כך משה ואהרֹן ממלאים ישראל מן התורה... ".[3] ​ "מן המפורסמות הוא", מעיר יחזקאל, "שמשה ואהרֹן הגלויים אינם מוזכרים כלל בהגדה של פסח, ולעומת זאת משה ואהרֹן הנסתרים מוזכרים היטב. מסתבר כי שני אחים עופרים אלו הם הודה והדרה של כנסת ישראל, שלמרות ששערה צימח והגיע זמן הגאולה, היא עדיין עירומה ממצוות ועריה ממעשים טובים, והיא מחכה לבחיר לִבה שיבעל אותה בעילת בתולים ויאמר לה בדמייך חיי ויאמר לה בדמייך חיי...". ​ לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר יהוה יחזקאל מכיר בעל פה את הסיפור המזעזע על יהוה הבועל את כנסת ישראל שנמשלה לילדה בתולה. יהוה בכבודו ובעצמו הכתיב לו את הספור הזה והורה לו להכניסו לפרק ט"ז של ספרו. יהוה בספור זה הוא גבר מכה המזכיר שוב ושוב לאשתו המוכה איך גאל אותה כבר ביום היוולדה. "באותו יום מצאתיך מושלכת בשדה כשאת מתבוססת בדמיך. אף אחד לא חמל עלייך - רק אני פרשתי עלייך את חסותי, והחלטתי להשקיע בך הכל ולגדל אותך. לא רק כבת מאומצת גידלתי אותך, אלא גם כאשתי העתידית. מכל טוב הרעפתי עלייך, ואת פרחת כאלפי רבבה. כשהגעת לפרקך שָׁדַיִם נָכונוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרום וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּודִים וָאֶפְרשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אתָךְ נְאֻם יהוה וַתִּהְיִי לִי[4] ... ​ כאשתי הצעירה המשכתי להרעיף עליך מכל טוב – "אַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ. וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּראשֵׁךְ. וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה. סלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאד מְאד..." כל-כך יפה היית עד שיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ והתחלת לזנות – "וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כָּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי... וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר וַתַּרְבִּי אֶת תזְנוּתָיִךְ"... "לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר יהוה", אומר האב המשקיען שהפך למאהב מתלהב שהפך לגבר נבגד וזועם - "הִנְנִי מְקַבֵּץ אֶת כָּל מְאַהֲבַיִךְ אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתְּ עַל כָּל אֲשֶׁר שָׂנֵאת וְקִבַּצְתִּי אתָם עָלַיִךְ מִסָּבִיב וְגִלֵּיתִי עֶרְוָתֵךְ אֲלֵהֶם וְרָאוּ אֶת כָּל עֶרְוָתֵךְ. וּשְׁפַטְתִּיךְ מִשְׁפְּטֵי נאֲפוֹת וְשופְכות דָּם וּנְתַתִּיךְ דַּם חֵמָה וְקִנְאָה. וְנָתַתִּי אוֹתָךְ בְּיָדָם וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמותַיִךְ וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ וְהִנִּיחוּךְ עֵירום וְעֶרְיָה... וַהֲנִחותִי חֲמָתִי בָּךְ וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ וְשָׁקַטְתִּי וְלא אֶכְעַס עוֹד". ​ רק כך אצליח להירגע - רק לאחר שאגרום לך לעבור את כל טקסי ההשפלה האפשריים! רק לאחר שתירגמי ותישרפי תנוח חמתי ותשוב עטרת חיי הזוגיות שלנו ליושנה. רק לאחר שכולם יכלו בך את זעמי אשיבך אלי כקדם וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יהוה... ​ ושיהיה לך ברור, זונה, לעולם לא אוותר עלייך. גם אם תעשי את כל המאמצים להתנתק ממני. הרי את מעוגנת לי לנצח, הרי את מסורבת-גט שלי לעד ולעולמי עולמים. גם אם תמשיכי לפשק רגלייך לכל עובר ושב. לעולם תהיי שלי... שלי...". ​ יהוה מוציא להורג את אהובת יחזקאל בכל פעם שנזקק יחזקאל לסיפור זה הוא לא יכול שלא להתרפק בגעגועים על אהובתו שהוצאה להורג על ידי יהוה . "וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמר", נזכר יחזקאל באותו שחר מר ונמהר, "בֶּן אָדָם הִנְנִי לקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלא תִסְפּד וְלא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ".[5] ​ יחזקאל ההמום לא האמין למשמע אוזניו. הוא כבר התרגל לכך שיהוה מטיל עליו להפיק מיצגים מופרעים כדי למשוך את תשומת לִבה של כנסת ישראל הבוגדת. אלהים כבר ציווה עליו לבצע את מיצג אכילת המגילה, ואת מיצג הפאנק "תער הגלבים" ואת מיצג הסאדו בכבלים[6] , אבל לקחת את מחמד עיניו? לבשר לו בבוקר שבערב הוא ממית את אהובתו במגפה פתאומית?! ולא זו בלבד אלא שעליו להתנהג למחרת האסון כאילו כלום לא קרה? לא לספוד, לא לבכות, לא להוריד דמעה?! ובשביל מה?! - בשביל להמחיש לכנסת ישראל עד כמה קנא ונוקם הגבר האלוהי שלה?!... ​ בכל יום נזכר יחזקאל כיצד התפלל בלִבו שהמיצג האלוהי הזה יסתיים כמו מיצג "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה". עד הרגע האחרון קיווה שבסוף יופיע המלאך הגואל שיאמר "לא אשלח ידי אל מחמד עיניך", אבל מאומה לא קרה. בו בערב מתה אהובתו, כמו שנאמר: "וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב וָאַעַשׂ בַּבּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי".[7] ​ למחרת השכים יחזקאל וחייך חיוך בוקר טוב לכולם. כאילו כלום לא קרה. בדיוק כאשר צווה על ידי יהוה. יחזקאל יזכור לעולם את אשר עשה לו יהוה. לא ישכח. ​ בדמייך חיי בדמייך חיי עכשיו מדחיק יחזקאל את זִכרה המתוק של אהובתו, ודורש למסובאיו את דרשת "בדמייך חיי" על פרק טז בספרו. יחזקאל מודע למאמציהם של פרשניו המסורתיים להוכיח שכל המסופר בפרק זה לא היה ולא נברא אלא משל היה. זאת בניגוד מוחלט לסיפור הוצאתה להורג של אהובתו. סיפור שהיה ונברא, לאסונו. שלא משל היה, אלא נמשל איום ונורא. ​ "כל העניין אינו אלא לשון משל", כותב רש"י[8] , ומהמשל עולה כי התינוקת המושלכת ביום היוולדה היא כנסת ישראל בימי גזירות פרעה, הגבר החומל עליה הוא אלהים, סימני ההתבגרות שלה (שדים נכונו ושערך צימח) מסמלים את בשלותה לצאת מעבדות מצרים, ברית הנישואין היא מעמד הר סיני והתכשיטים הם המשכן וכליו. ​ דם הילדה לפיכך, איננו אלא דם המילה ודם הפסח. כך "מתרגם" יונתן את הפסוק "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי! בדמייך חיי! - "ובזוכרי את אבותיכם נגליתי להצילכם מהשעבוד שבו אתם מתענים, ואמרתי לכם: `בדם המילה אחוס עליכם ובדם הפסח אציל אתכם` ".[9] דם רב זורם בסיפור יציאת מצרים. עשר המכות מתחילות בדם ומסתיימות בדם. בזמן שניגר דמם של כל הבכורות המצריים, הוטל על בני ישראל לסמן בדם קורבן הפסח את משקוף ביתם, כדי שיפסח אלוהיהם על בכוריהם - וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזות מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף... וְעָבַר יהוה לִנְגּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזות וּפָסַח יהוה עַל הַפֶּתַח וְלא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגּף".[10] ​ מצוות הפסח היא המצווה הראשונה שניתנה לכנסת ישראל העירומה ממצוות. כאשר נצעקת צעקה גדולה ומרה בכל ארץ מצרים, מתקיים טקס החניכה הראשון של כנסת ישראל שאינה אלא ילדה עירומה המתבוססת בדמיה. ​ בכל שנה ושנה חובה על כל בני ובנות ישראל לשחזר את ליל הדמים הזה. כל התמים והתמות, החכמות והחכמים, הרשעים והרשעות, אינם אלא כנסת ישראל מתבוססת בדמי בתוליה, שיהוה עובר עליה בחצי הלילה ואומר לה "בדמיך חיי בדמיך חיי...". ​ רק יחזקאל מוציא את עצמו מהכלל בלילה הזה הלילה הזה הלילה הזה... שבלילה הזה לובש יחזקאל שחורים ומתעטף בשחורים וממריא לשמים השחורים ונוחת במקום שאין מכירים אותו ומתייחד עם אהובתו. בכל הלילות האחרים הוא בורח אל דרשות ליל הסדר. [1] יחזקאל טז, ו [2] מדרש תנחומא שמות, פרק י"ב [3] שיר השירים רבה פרשה ד, סימן ה [4] יחזקאל טז, ז - ח - חשוב להעיר שעורכי ההגדה הפכו את סדר הפסוקים המופיע ביחזקאל. על-פי הכתוב ביחזקאל אומר הגבר (האל) בדמייך חיי לתינוקת בת יומה המתבוססת בדמה, ואילו מההגדה משתמע שהוא אומר זאת לילדה המתבגרת ששדיה נכונו ושערה צימח והיא עירום ועריה... כל יתר הציטוטים בהמשך לקוחים מפרק ט"ז ביחזקאל. [5] יחזקאל כ"ד, ט"ו-ט"ז [6] ראי/ה על כך יחזקאל פרקים ג, ד, ה. [7] יחזקאל כ"ד, י"ח [8] רש"י ליחזקאל ט"ז, ט, דיבור המתחיל "ואסוכך" [9] ועל דכרן קים אבהתכון קדמי אתגליתי למפרקכון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודכון ואמרית לכון בדמא דמהולתא אחוס עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון. [10] שמות י"ב, כ"ב-כ"ג < המאמר הבא לכל המאמרים המאמר הקודם > למה הרג יהוה את אהובת יחזקאל בלילה הזה הלילה הזה הלילה הזה?

ט' באב מערכי שיעור ופעילויות המערכים החדשים שלנו מערכים נוספים א-ב מילון מושגים מנהגים ומסורות בתשעה באב עוד לחג > מי החליט שבתשרי מתחילה השנה? סרטון לימודי עם תוכן מחדש ומעניין על ראש השנה. קחו לכם כמה רגעים ותגלו דברים שלא ידעתם שיש בחג.

לכל המקורות חנוכה מקורות והגות/ גדליה נר של חנוכה קיבוץ משמר הנגב, 1971 "בית שמאי אומרים: יום ראשון, מדליק שמונה. מכאן ואילך – פוחת והולך. בית הלל אומרים: יום ראשון, מדליק אחד. מכאן ואילך – מוסיף והולך". [שבת, כ"א, ע"ב] הנחנו את החנוכיה על השולחן. זה השולחן של הדו-שיח כשנפרצת השיגרה. זה השולחן של האירוח והידידות, והוא עמוס ספלי קפה, זה השולחן של השתיקה, כשהשולחן ספינה מוארת העומדת על מקומה כי לא נושבת הרוח. הדלקנו נר ראשון והבן הקטן נחפז לכבות את החשמל. שרנו "מעוז צור" בחדר שבו לכל אחד צלו המרקד בקיר אחר גבו, לכל פנים קמטים ועומק ורוך נשכח, בכל העיניים בבואת הנר כמו בצילום מוצלח. כל מעשה גדול, כל רעיון גדול, כל גבורה גדולה – דינם שילכו ויקטנו. כל מעשה קטן, כל גבורה צנועה, כל מחווה קטן של אהבה – דינם שיצטברו וידליקו שוב את השלהבות וחוזר (תודה לאל!) חלילה. הבן הקטן שאל, והוא יודע היטב את התשובה אך רוצה הוא לשמוע אותה כהבטחה מתחדשת: ומחר? מחר נדליק שניים. – ואחרי מחר? נדליק שלושה. – ואחרי זה? אחרי זה כבר לא חשוב, האור ילך ויגדל. שעה זו הרהרתי בלבי: "יכול אדם לכסוף לאשו של שמאי, אך אין דרך טובה אליה מזו של הלל הזקן". עוד לחג >

בת/בר מצווה מערכי שיעור ופעילויות מערך שיעורי פרשה ודרשה הזמנה לכתיבת דרשה אישית ומבוססת מקורות לבני ובנות מצווה הקדמה למורה אני ושמי במסגרת השיעור נעמיק את ההיכרות עם דמויות מקראיות ומודרניות ששינוי שמן מבטא מסר ושליחות חדשה. במוקד השיעור ההכרה באפשרות של כל אדם לקנות לעצמו שם באמצעות בחירותיו ופעולותיו. שם כמבטא זהות מקומית, משפחתית ויהודית אנשים אחים אנחנו המושג "אח" חוזר על עצמו בעשרות פרשיות והפטרות במקרא. הוא מבטא קשר ייחודי בתוך העם היהודי, גם בין יריבים או כלפי רחוקים. קשר בין אחים שאינו מבוסס על דמיון או הסכמה. במסגרת השיעור נבחן אפשרויות לפיתוח יחס של קרבה ואחאות כלפי הרחוק והשונה בסביבה הקרובה ובעולם היהודי בכלל. הקשר בין יחידים וקבוצות בעם היהודי הקהילה כמרחב של שייכות והכלה במסורת היהודית ההגעה למצוות הופכת את המתבגר/ת לחלק מהקהילה. במסגרת השיעור נתמקד בקהילה כגוף המחויב להכיל את כל גווני החברה, וליצור מרחב המאפשר ערבות, דאגה ואחריות. השיעור הוא הזמנה לפעולה, בקשה למודעות לאחר וללקיחת אחריות עליו, וקריאה לפיתוח רגישות לצרכים המיוחדים של כל מי שרוצים להיות חלק מהקהילה. על קהילות יהודיות בארץ ובעולם הסיפור היהודי - הסיפור של כולנו פרשת השבוע, ההגדה של פסח, מגילות רות ואסתר, וגם דרשות, הם הבסיס לסיפורים הנרקמים יחד ליצירת הסיפור של העם היהודי - פסיפס סיפורים המשתלבים זה בזה וממשיכים להירקם. השיעור ממוקד בשימור הסיפור והעברתו מדור לדור, ובלקיחת חלק ביצירת פרק ההמשך לסיפור זה. השרשרת היהודית בראי סיפוריהן של דמויות מפתח, ומקומנו בשרשרת תיקון עולם "תיקון עולם" הוא רעיון וערך יהודי. במסגרת השיעור נכיר מעשי תיקון עולם של קהילות יהודיות בארה"ב כהשראה למעשי תיקון בחיינו. באמצעות השיעור נכוון את נושאי/ות הדרשה לגלות מודעות למה שדורש תיקון בעולמם/ן, ולשאיפה והנכונות שלהם/ן לקחת חלק בתיקון הנדרש. תיקון עולם כחלק מהזהות היהודית וכביטוי לשותפות בין קהילות יהודיות תחומים נוספים

לכל המערכים יום הזכרון ליצחק רבין מערכי שיעור ופעילויות/ על תרבות של שיחה כמפתח לחיים משותפים "דברי חכמים בנחת נשמעים" Button מה בשיעור? שיעור לכיתות ג-ד נעמיק בדרכים שונות למימוש חופש הביטוי באופן המקדם תקשורת ושיחה פוריים, כבסיס לחברה מכילה ורגישה. נפתח במדרש תמונה הממחיש את חשיבות שפת הגוף, נמשיך בסיפורים על כוחה של מתינות בדיבור ובלב, ונסיים בניתוח איורים המדגימים תקשורת בין-אישית חיובית או מפרקת במעגלי חיים שלנו. להורדה ולהדפסה מערך שיעור כולל עזרים Read All תמונות רבין, ילדים וילדות (נספח א) Read All לימוד בחברותא - דברי חכמים בנחת נשמעים (נספח ב) Read All סיפור בהמשכים - מתינות בדיבור ובלב (נספח ג) Read All ניתוח איורים בנושא תקשורת בין-אישית (נספח ד) Read All מכתב עידוד יוזמת מפגשים (נספח ה) Read All !הצטרפו אלינו בוואטסאפ לקבלת מערכי שיעור וחומרי למידה שימושיים ומקוריים אולי יעניין אותך גם עוד לחג >