תוצאות חיפוש

לכל שירי החג יום ירושלים שיר וזמר / תפילה לירושלים מילים ולחן: שייקה פייקוב ​ יְרוּשָׁלַיִם, עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל - אֵלַיִךְ נְשׂוּאוֹת בִּתְחִנָּה. יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַרְשִׁינִי לְזַמֵּר לָךְ - תְּפִלָּה. יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הִתְפַּלְּלִי לִשְׁלוֹמֵנוּ לִשְׁלוֹם כָּל יִשְׂרָאֵל. יְרוּשָׁלַיִם, כְּיֶלֶד אֶזְכְּרֵךְ, אֵיךְ אַבָּא בְּטַלִּית אוֹתְךָ בֶּרֵךְ מֵאָז, הַרְבֵּה שָׁנִים, חָלַמְתִּי בֵּין אַלְפֵי אַחִים לַיּוֹם שֶׁבּוֹ אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ. יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם. יְרוּשָׁלַיִם. מִבְצָר כָּל הַמְּלָכִים, הֵיכָן הֵם, יָפָתִי, הַנְּבִיאִים? הַאִם יִשְׁמְעו? סִבְלוֹת עַמִּי יֵדְעוּ? מִי יְקַבְּצֵם מִבֵּין הַגּוֹיִים? יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם... עוד לחג >

לכל המקורות סוכות מקורות והגות/ אשר כ. ואם מזכירים את סוכות כפר סאלד, 1982 ואם מזכירים את סוכות - אני מציין שבליל החג כשישבנו בסוכה של בית הספר במסיבה של החברים (שרוב המשתתפים היו ילדים ומתנדבים) היה מופע מוסיקלי של מתנדבים כתזמורת בצורת והיו חברים ששאלו מה הקשר עם סוכות? ואני נזכרתי שלפני כמה שנים במסיבה של חג שבועות בשטח בריכת השחייה התקיימה תחרות בין כלבים - על הכלב המאולף יותר. בקיצור, אנו חייבים להתייחס לנושא החגים באופן יותר רציני. עוד לחג >

לכל המקורות ראש השנה מקורות והגות/ א.ד. גורדון אינך יכול לראות את עצמך מן הצד ​ אינך יכול לראות את עצמך מן הצד שופט רמים ומוציא משפט. אם לחסד ואם לשבט, הנך מרגיש כי בכל תנועה אשר אתה עושה בידיך, במחשבתך, בנפשך, בכל גיל שאתה חי אתה מוציא את משפטך אם לתקומה ואם לכליה. עוד לחג >

לכל המקורות ראש השנה מקורות והגות/ גבעת ברנר ילדי כיתה ג' עורכים ברכות ​ שנה-טובה מפי הטף לפי האלף-בית: ​ א. שנת אושר, אורה, אהבה, אוכל, אילנות. ב. שבת ברכה, בנייה, בריאות, בציר, בקר. ג. שנת גשמים, גאולה, גיל. ד. שנת דגים, דגן, דבש, דרור. ה. שנת הגנה, התמדה, הצלחה, הצטיינות. ו. שנת וועדות... ז. שנת זריזות, זהירות, זריעה, זיו. ח. שנת חברות, חרות, חריש, חיים, חופש. ט. שנה טובה, שנת טללים. י. שנת ידידות, יצירה, ירקות, יבול. כ. שנת כוח, כרמים. ל. שנת לחם, לימודים. מ. שנת מטר, מזון, מים, מנוחה, משחקים. נ. שנת נוי, נטיעות, ניצחון, נקיון. ס. שנת ספרים, שנת סלי פרי. ע. שנת עבודה, ענבים, עולים. פ. שנת פריחה, פאר, פרנסה, פרי. צ. שנת צה"ל, צדק, צחוק, צמיחה. ק. שנת קציר, קיבוצים-לרוב. ר. שנת רפואה, רינה, רחמים. ש. שנת שלום, ששון, שבלים, שמחה. ת. שנת תקווה, תורה, תבואה. עוד לחג >

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ ​ שבת וינפש ספר האגדה, תלמוד בבלי, מסכת ביצה, ט''ז, ע''ז א' אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתרה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו (שמות ל"א, י"ז), שנאמר: "שבת וינפש" - כיון ששבת - ויי אבדה נפש! עוד לחג >

לכל היצירות סוכות ספרות ושירה / ח.נ. ביאליק עבים חושרים עוֹד לְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה עָבִים חוֹשְׁרִים, עָבִים כּוֹבְרִים: אֶת הַשֶּׁמֶש הֵמָּה קוֹבְרִים. וְזַרְזִיף טוֹרֵד, טוֹרֵד וְאוֹמֵר: כָּלָה חַג, הַקַּיִץ גּוֹמֵר. עַרְבֵי נַחַל – פְּגָרִים מֵתִים, דְּרוּסֵי רֶגֶל מִבְּלִי מֵשִׂים. וּבַפִּנָּה אַלְמָן וְיָתוֹם – לוּלָב חִוָּר, אֶתְרוֹג כָּתֹם. וּבַחַלּוֹן מֵצִיץ דּוֹמֵם עוֹלָם עָכוּר, עוֹלָם שׁוֹמֵם. עוד לחג >

ארי אלון על פרשות השבוע ספר ויקרא תזריע פרשת הצירוף "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" מתאר את המהפכה הגדולה של העתיד המתהווה לנגד עינינו. בעתיד המתהווה הזה האיש אינו המזריע הבלעדי, והאשה איננה כלי קיבול של זרעים גבריים. הצירוף "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" טומן בחובו את האפשרות העתידית של "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ אֶת עַצְמַה". אפשרות עתידית זו תשים קץ לעידן "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", שבמהלכו סימן הגבר את שטחיו הכבושים בעזרת הזרעים שריסס על כל גבעה ותחת כל עץ רענן... ​ כל דבר תורה שתלמידה חכמה עתידה לחדש ביום מן הימים כבר ניתן למשה בסיני.[1] כשאמר יהוה למשה "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ", הוא לא חלם על כך שמדובר בחידוש עתידי של עברית משוחררת שעוד ידובר בה. ​ שבעים פנים לתורה המתחלנת. השדה הלשוני של התורה המתחלנת טומן בחובו זרעים אפשריים של שפה עתידית מתהווה, החורגת אל מעבר לגבולות המפורשים והמתורגמים עד כה. לעומת זאת, השדה הלשוני של פרשני ומתרגמי העבר וההווה, קרוב הרבה יותר ל"פשט" הפטריארכלי היוצא מתוך ההנחה, שהגבר הוא לעולם המזריע והאשה היא לעולם המוזרעת. ​ כך, למשל, פירש הרמב"ן את "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" - "...אין הכוונה שייעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אף על פי שיש לה ביצים כביצי זכר, או שלא ייעשה בהן זרע כלל, או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר...". אשת העבר היא בסך הכל כלי קיבול של זרעים גבריים המעצבים באופן בלעדי את דור העתיד. "אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר: "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ".[2] [3] ​ כל עוד לא תממש אשת העבר את ייעודה ככלי קיבול של זרעי הגבר, היא תהיה בבחינת גולם. לכשתיבעל אשת העבר היא תפסיק להיות גולם, אך במקום להפוך לפרפר היא תהפוך לכלי. את הגבר הבועל תהפוך אותה הבעילה לחבר מן המניין במִסדר "בני ברית". ----------------------------------- שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחַי: "מפני מה אמרה תורה (שאשה) יולדת מביאה קורבן חטאת?"[4] אמר להם: "בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן" (שאלו עוד) "ומפני מה אמרה תורה אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם?" - אמר להם: "זכר שהכל שמחים בו מתחרטת משבועתה (אחרי) שבעה (ימים) ; נקבה שהכל עצבים בה מתחרטת (אחרי) ארבעה עשר...".[5] ​ כה אמר בר יוחאי: "נשים דעתן קלה"[6] , ואין הן מסוגלות לעמוד בצער הלידה, ובשעה שהן יולדות הן נשבעות שלא יתנו עוד לבעליהן לבעול אותן ולגרום להן שוב לכאב הלידה. אבל כעבור שבוע (לאחר לידה משמחת של זכר) או שבועיים (לאחר לידה מעציבה של נקבה) שבה אליהן תשוקתן, ומכיון שדעתן קלה הן מפֵרוֹת את שבועתן, ולכן עליהן להביא קורבן חטאת. ​ כל הנשים היולדות הן חוטאות ועליהן להביא קורבן חטאת. כל הנשים דעתן קלה... עד כאן דברי בר יוחאי הזכר שהכל שמחים בו, ואף הקב"ה שהכל שמחים בו אמר ממש כדברים הללו: "בשעה שהאשה יושבת על המשבר היא נשבעת ואומרת: "עוד איני נזקקת לבעלי מעתה", והקב"ה אומר לה: "תשובי לתשוקתך! תשובי לתשוקת אישך!"...".[7] ​ הזכר שהכל שמחים בו לא ידע לעולם ללדת בעצב. רק הנקבה שהכל עצֵבִים בה תלד בעצב לעד. זהו שאמר זכר הזכרים לכל אשה שדעתה קלה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ".[8] ​ [1] על-פי תלמוד ירושלמי פאה פרק ב הלכה ו [2] ישעיהו נד ה [3] בבלי סנהדרין כב, ב [4] `וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת (ויקרא יב ו) [5] בבלי נדה לא א [6] בבלי שבת לג ב [7] בראשית רבה פרשה כ פסקה ז [8] בראשית ג טז < המאמר הבא לכל המאמרים המאמר הקודם > ​אשה כי תזריע את עצמה

לכל המקורות יום הזכרון מקורות והגות/ יעקב גוטרמן רקמתי את בני ​ ... רקמתי את בני מהיפים בחלומותי. בשם השכול והיגון, בשם הצער ובשם רבבות של אמהות ואבות, המגדלים עכשיו את ילדיהם לשלום, נאמר באזניכם - לא ניתן! אנחנו נגייס את העם כולו כדי להכריח אתכם למצות כל סיכוי לשלום. (מתוך דברים שנשא יעקב גוטרמן, חבר קיבוץ העוגן, אב שכול שבנו רז נפל בקרב על הבופור במלחמת לבנון, בעצרת השלום, 26.10.91) עוד לחג >

לכל שירי החג ט"ו בשבט שיר וזמר / הטיול הקטן (לטיול יצאנו) מילים ולחן: נעמי שמר ​ לטיול יצאנו כלנית מצאנו. על גבעת הדשא במערב, אל ההר עלינו את הים ראינו ומשם ירדנו בדהרה. צב זקן פגשנו בדרך בית ענקי החזיק על גב, בתהלוכה נהדרת אלף נמלים נשאו חגב. בשלולית המים שמנו ת'רגלים על החוף ישבנו בתוך סירה, בחלקת אספסת רצנו בתופסת כל הלטאות נבהלו נורא. באנו בשורה אל הכרם רוח סערה ונשבר ענף, שמה בין תלי חפרפרת אלף רקפות כל אחד אסף. אז מאוד עיפנו והבית שבנו, שמש כבר יורדת ומאוחר. רק בתוך הדשא כלנית לוחשת, שובו בשלום נפגש מחר. עוד לחג >

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ יריב בן אהרון שניים נרות הם 1979 נר של ראשית הימים ונר של אחרית-הימים. הנר הראשון, באור שבת הבריאה הוא מאיר. אות הוא שתמה מלאכת הבורא וכבר החל המעשה האנושי. נאמר: "אשר ברא אלוהים לעשות" - את האדם ברא לעשות. ליצור את חברתו לגאול את עולמו. הנר השני, מאור שבת הגאולה שואב הוא. שנאמר: "מזמור שיר ליום השבת" - מזמור שיר לעתיד לבא, ליום שכולו שבת. עוד לחג >

לכל המקורות פורים מקורות והגות/ אראלה הריקודים הם התנגדות לחברה הקיבוצית יראון, 1964 ל"אורחות חיים" מקבלת אני את דברי חרשה כי מדי פעם עלינו לבחון את אורח חיינו מתוך המגמה לשמור על האופי של חברתנו הקבוצית. נראה לי שהצלחנו עד עתה. אך נראה לי שחרשה נטפל לדברים טפלים, שאין בהם מן העיקר בחיים, ובכך עושה שרות דוב לעניין. נמנית אני בין אוהבי הריקוד, הריקוד הוא שחרור והתפרקות ממתח החיים [...] אינני רואה כל רע בזה, שבין עשרות רקודי העם שאנו רוקדים נכנסים גם 2-3 רקודים סלוניים סוערים כצ'ה צ'ה צ'ה וכד'. זה מגוחך וילדותי לאמר שהרקודים האלה בחברה כשלנו מבטאים התנגדות לחברה הקבוצית. כמובן איני משוה זאת לחברה עירונית, בה הריקודים הללו הם הביטוי היחידי לקשר חברתי עם האנשים ולעתים אף הקשר היחידי עם מה שנקרא תרבות. עוד לחג >

לכל המקורות לידה וברית מן המקורות / שאדם בא לעולם ​ קהלת רבה ה' שאדם בא לעולם ידיו קפוצות, כלומר: כל העולם שלי הוא, אני נוחלו וכשהוא נפטר מן העולם - ידיו פשוטות. כלומר: לא נחלתי מן העולם הזה כלום. תחומים נוספים