זה לא סוד שתשעה באב לא מוצא את מקומו במפעל התקומה הציוני. חוסר נוחות מתמיד מלווה את התאריך הזה בלוח השנה. מפגש קשה בין שאפתנות ציונית, הפורצת קדימה את תקרת הזכוכית של ההיסטוריה היהודית, לבין מועד המבקש להתגעגע לעבר מעורפל, מועד שכולו גלות וזיכרון. הזרות שלנו לתשעה באב, היא גם הניצחון שלנו. להם היה מועד שכולו שבר, לנו יש את יום ירושלים שכולו גבורה ורוח. שבנו לארצנו, ניתן לארוז את פולחני הגלות.