מה נשתנה? החירות לשאול שאלות | ערן ירקוני
- 25 במרץ
- זמן קריאה 1 דקות
באוסף הגדות הפסח שבארכיון החגים הקיבוצי מופיעים, לצד ה"מה נשתנה" המסורתי, עשרות נוסחי שאלות ותשובות נוספות. חלקן מקומיות וקשורות לחגיגת הסדר המשותפת: "שבכל הלילות יושבים לחוד הורים וילדים הלילה הזה כולנו מסובים" (רוחמה 1975), חלקן נוגעות לאתגרי המציאות: "שאנו חוגגים את חג החירות בעוד קול רעמי כלי משחית באוזנינו" (מרחביה תש"ח), ובחלקן קושיות סמליות המעלת תהיות קיומיות כמו ״עד מתי נאחוז בנשק?״ (גברעם 1950), "איך הפכו עמים חיות פרא… למה עולם מתבוסס בדמו ומי יגיד הרף"? (גבעת השלושה 1940) או "מדוע יש בעולם עניים ועשירים, שבעים ורעבים...?" (נען 1942).
לא בכדי ביססו חז"ל את סדר הפסח מראשיתו על שאילת שאלות. אדם בן־חורין קונה את הריבונות שלו, דווקא כשהוא מרשה לעצמו לתהות, להסתקרן, לחפש תשובות.
בזמנים קשים הנטייה היא להימנע משאלות. לפחד לערער על הקיים ומטלטול היציבות. מול הנטיה הזו ניצב ליל-הסדר; חג בו אנחנו מזמינים את ילדינו ואת עצמנו להניע את האירוע כולו באמצעות שאלות וקושיות.
גם השנה נחגוג את הפסח כשסביבנו רוחות מלחמה, לאחר יותר משלוש שנים של מאבק פנימי על דרכינו. בפסח הזה ראוי שנשאל מה נשתנה? ומה ראוי שישתנה? זו הזמנה לעמדה חוקרת, המחפשת את הדרך לחירות, לריבונות שלנו כחברה וכעם. סדר הפסח הוא אחד מהכלים התרבותיים העתיקים הנתונים בידינו להתחיל את החיפוש.
תגובות