top of page

היתוך או ריתוך / א.ב. יהושע


מתוך דברים שנשא בכנס שיטים הראשון 26/01/2018

כותב שורות אלו מאמין שבהר סיני, למרות מאמציהם של משה והאלוהים לא צלח מעשה ההיתוך והתרחש רק ריתוך בין הדת הספציפית ללאומיות הספציפית. הסיבות לכישלון הן רבות אבל בראש ובראשונה נבע הכישלון לטעמי מכשל מוסרי עקרוני המקופל בהיתוך מסוג זה.

אינני יודע מה בדיוק עומד מאחורי הכוונה שהתפרסמה לאחרונה על הרחבת לימודי התנ"ך בבתי ספר ועידוד של קורסים עממיים בנושאים תנכ"יים עבור הקהל הרחב. אם המגמה היא להעשיר את הלשון העברית ולהעמיק בהיסטוריה הקדומה של עם ישראל הרי יש במגמה זו ברכה, בתנאי שהיא תעשה מתוך בדיקה ביקורתית של יסודותיה הראשוניים של תשתית הזהות היהודית-ישראלית כפי שעוצבה בתנ"ך. ההנחה המקובלת שסיפורי התנ"ך ודברי הנביאים משמשים באופן גורף כבסיס לציונות היא לא מדויקת למרות הדגש הרב שבן גוריון וחבריו העניקו ללימוד התנ"ך. סיפורי התנ"ך הם רבי פנים, אוצר סיפורים עשיר וחד פעמי, מיתולוגיה ספרותית, חוק ומשפט, אבל עדיין אין בהם לא אחידות אידיאולוגית ולא רמה מוסרית שווה או חד משמעית.

ועדיין התנ"ך הוא מקור רב עוצמה ומתמיד לזהות הישראלית והיהודית, יותר מהקוראן למוסלמים או מהברית החדשה לנוצרים. כי התנ"ך אינו רק מקור השראה והכוונה דתי אלא גם, ובעיקר, לאומי. לכן בדיקה מדוקדקת שלו יכולה לחשוף את המקור וגם את ההבנה לכמה כישלונות קשים שפקדו את העם היהודי בהתנהלותו ההיסטורית רבת השנים, ובכמה כישלונות שעוד חלילה עלולים לארוב לו בעתיד.

כל ניסיון להבין את מבנה היסוד של הזהות היהודית חייב להתחיל מאותו צירוף ראשוני של דת ספציפית (בעלת השראה, חזון ובשורה אוניברסאליים) לעם ספציפי, עם ישראל. מבחינה זו חג מתן תורה מהווה אירוע מכונן להבנת הצירוף הזה. ואין משמעות או חשיבות לשאלה האם מדובר כאן באירוע היסטורי אמיתי שהתקיים במדבר סיני לפני אלפי שנים או רק באירוע תודעתי-מיתולוגי בעל משמעות דתית נרחבת שגובש בתקופת בית שני. העובדה שבמשך אלפי שנים חוגג עם ישראל בדבקות את חג מתן תורה על מלוא משמעויותיו, ועל פי המסורת עוד מקדיש לחג ליל שימורים של לימוד ועיון, מוכיחה לנו שהאירוע התודעתי הזה חזק, יציב ומשמעותי מהרבה אירועים היסטוריים אמיתיים.

א.ב. יהושע ובנימין יוגב בוג'ה - כנס שיטים הראשון

וייאמר כבר עכשיו. הבירור שייעשה להלן לגבי מהותו של הצירוף הזה אינו נעשה לשם

לימוד אינטלקטואלי בלבד, אלא לשם מטרה מעשית, שהייתי מצמיד אליה מתוך יומרה מוסרית את התואר - תיקון (לא "תיקון עולם", שהוא ביטוי ריק ויומרני, אלא "תיקון עם ישראל"), מתוך הנחה, שאותה הבעתי פעמים רבות, שבצירוף המיוחד הזה בין דת ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית עד עצם היום הזה. לא רק בגלל הפורענויות הקשות והמשונות שנפלו עליו משחר לידתו, ששיאן היה בשואה. אלא גם בגלל העובדה שלמרות גילו המופלג של עם בן יותר משלושת אלפי שנים הוא נותר עם זעיר בגודלו. לפיכך הבירור של הצירוף הזה שנעשה בהר סיני יעזור לנו להבנה של תשתית הזהות היהודית כפי שעוצבה בראשיתה, תשתית שמאז ועד היום נוספו לה תכנים רבים אבל בבסיסה היא אותה תשתית. אם ננסה להיעזר במשל מתחום המחשבים, ונתבונן בזהות היהודית כמו בקרביו של מחשב , הרי במרכזו של הבירור להלן ננסה להבין את מנגנון ההפעלה שלה, את החומרה, לפני שאנו פונים לתוכנות ולקבצים שנשתלו ונאספו בזהות הזאת במשך הדורות.

השאלה שתעמוד במרכז הבירור דלהלן יכולה, באופן מטאפורי, להתנסח כך. האם בהר סיני, בעת מתן תורה, הותכו הדת והעם יחדיו, או רק רותכו זה לזה. או במלים אחרות, האם הטמפרטורה בסיני בעת תהליך מתן תורה היתה גבוהה מספיק כדי להתיך את התורה שניתנה על ידי משה או האלוהים למקשה אחת עם הלאומיות או העמיות של בני ישראל, באופן שלא ניתן יהיה עוד להפריד בין שני המרכיבים האלו, או שהטמפרטורה במדבר סיני לא היתה מספיק גבוהה ותורת ישראל (הדת) רק רותכה ללאומיות או לעמיות של העם היהודי ולכן אפשר אולי יהיה, אמנם במאמצים רבים, ובטמפרטורה נגדית, לא רק להפריד בין שני האלמנטים הללו אלא לצרף ללאומיות הישראלית גם אזרחים ישראלים בני דתות אחרות.

כותב שורות אלו מאמין שבהר סיני, למרות מאמציהם של משה והאלוהים לא צלח מעשה ההיתוך והתרחש רק ריתוך בין הדת הספציפית ללאומיות הספציפית. הסיבות לכישלון הן רבות אבל בראש ובראשונה נבע הכישלון לטעמי מכשל מוסרי עקרוני המקופל בהיתוך מסוג זה.

שייכות לאומית אינה יכולה להיות מותנית באמונות דעות ורעיונות אלא היא אמורה להיות ללא תנאי. בדומה לשייכות משפחתית. גם בן רוצח הוא בן לאביו ולאמו. הם יכולים לגנות או לנדות אותו אבל אין הם יכולים לעקור אותו ממשפחתם ולטעון שהוא אינו בנם. גם מרגל או רוצח המונים הם בנים לגיטימיים לעמם, אפשר להוציא אותם להורג אבל אי אפשר להקיא אותם מהלאומיות שאליה הם שייכים על אף מעשיהם הקשים. כל ראשי המשטר הנאצי הם גרמנים, בנים לגיטימיים ללאומיות הגרמנית, ואין גרמני שרשאי להתכחש או לשלול את זהותם הלאומית הגרמנית. יתירה מזו חובת העם הגרמני לדאוג גם לילדיהם במסגרת החובה הסוציאלית לכל אלמנה ויתום.

מאידך, דת המבטיחה גאולה ומורה על הדרך המעשית והמוסרית להתנהגות האדם אינה יכולה להיעצר על הגבול הלאומי והיא בעצם צריכה להיות נגישה ופתוחה לכל אדם תהיה לאומיותו אשר תהיה. כך הן כל הדתות המונותיאיסטיות הגדולות האסלם, הנצרות הבודהיזם. אם האלוהים לפי הדת היהודית הוא אלוהי העולם, "קונה שמים וארץ", הוא אינו יכול להיעצר בגבול הלאומי של עם מסוים ולהיות נגיש ומחייב לעם אחד בלבד.

זהו עניין עקרוני, משני צדדיו. והפרויקט השאפתני והמיוחד שנעשה בהר סיני אכן נכשל, ההיתוך לא הצליח ונותר רק ריתוך, שמתנדנד מפעם לפעם על קרעי חיבוריו, ועד היום הוא מקור ראשוני ורב עוצמה למחלוקות פוליטיות, תרבותיות ורוחניות בעם ישראל. זה בעצם קו העומק החוצה מאז ומקדם את ההוויה היהודית על כל גילויה. בין "אין ישראל אלא בתורתו" (וזו יכולה להיות גם הגות או בשורה חילונית מוסרית ) לבין "אין ישראל אלא בלאומיותו או בעמיותו" וכל מה שנוסף ללאומיות הזאת יכול להיות חשוב ומשמעותי אבל אין הוא הכרחי לעצם השייכות הלאומית. העניין הזה מתברר היטב אפילו בהגדרה ההלכתית של היהודי. "בן לאם יהודיה" ולא "מי שמאמין בתורת משה".

אולם נזקי הניסיון של ההיתוך שלא צלח והריתוך המתנדנד על קרעיו עדיין הביא ומביא נזקים מבניים מהותיים לתפיסת הלאומיות היהודית-ישראלית ובמיוחד בכל הנוגע למושג מולדת.

אין עם בלא מולדת. מולדת היא תשתית הזהות של עם. מולדת היא הטריטוריה שמגדירה את תושביה והופכת אותם לעם. מולדת הוא המושג החשוב ביותר בזהות הלאומית.