בשבת האחרונה יצאתי לעשות קניות, וכשעמדתי בתור לשלם, התחדדה לי המחשבה:
אנחנו לא צריכים מרכולים פתוחים בשבת. ממש לא צריכים. הבעיה היא שבלבלנו את עצמנו עם מושגים של חופש וכפיה - ודתי וחילוני, ו"לא יחליטו לי" ו"כן יהודי" או "לא יהודי",
עד ששכחנו מה נכון לנו.
אם ננקה מרעיון השבת את כל מה שהלבישו עליו מאז היווצרו, נמצא שהשבת היא בראש ובראשונה רעיון חברתי. היא נוצרה כדי ליצור סדר חברתי, לפיו לכל אדם באשר הוא יש זמן שבועי מוגדר לענייני רוח וחברה.
לקרוא, לטייל, להיפגש עם חברים, להשקיע בקהילה שהוא חי בה. זה כל הרעיון. אלו פעולות שניתן לעשות באופן דתי-הלכתי או באופן חילוני.
השבת נועדה לשמור עלינו כבני אדם, כקהילות, שלא נשכח מה חשוב בחיים.
ידעתם ש60% מהעובדים בשבת הם בעלי משפחות?
אפשר להמשיל את השבת לחגורת בטיחות ששומרת עלינו שלא נפגע.
אנסה להסביר, השבת הומצאה ע"י יהודים לפני אלפי שנים, אל מול עולם של עבדות, כדי להגן על העבד. לראשונה בהיסטוריה האנושית חוק סוציאלי שקצת מצמצם את הניצול. זיק של אנושיות. ומטעמים דומים היא רלוונטית גם היום.
מי צריך בימינו חגורת בטיחות כזו שתשמור עליו שלא יוותר על זמן עם המשפחה, על טיול או מפגש חברי? אותו אחד שלא הספיק במהלך השבוע ללכת לסופר, ולכן הוא מגיע לקניות בשבת בבוקר. על חשבון הזמן החברתי שלו. אני מכיר את התחושה, גם אני, כמו שאמרתי, לעיתים חוטא בסופר של שבת בבוקר. בכל זאת עבדתי כל השבוע ולמי יש זמן. אז מוסיפים לשבוע עוד כמה שעות על חשבון שבת בבוקר. אף אחד לא מת מזה. אבל אם היה סגור? באמת הייתי נשאר לרעוב בחושך? או שאולי הייתי מרוויח בוקר באופי אחר עם החברים שלי? חגרות בטיחות...
אבל לא אנשים כמוני מעניינים אותי כרגע. החתך הסוציואקונומי של פוקדי המרכולים בשבתות, מצביע על אוכלוסייה שיש לה את החופש לנהל את הזמן השבועי שלה.
ידעתם שלפי נתוני הלמ"ס לכ 100 אלף מהעובדים בשבת אין יום מנוחה אחר במהלך השבוע?
מעניינים אותי אלו שעוזרים לי בקניה, השותפים שבלעדיים לא הייתי יכול. כי בשביל שעת קניות שלי צריך 8 שעות משמרת של קופאיות, ומחסנאים, ומנקים ומאבטחים, וצוות מקצועי במעדניה, ובירקות...
מי יחגור אותם בחגורת הבטיחות השבתית, שיוכלו לטייל, ולקרוא ולבלות עם חברים.
עובדים שהמציאות הכלכלית הובילה אותם לבחירה ה"חופשית" למכור את הזמן החברתי שלהם בשביל להתקיים מהרווח הזעום של עסקה זו. זו בחירתם ה"חופשית", הרי בכל דיון בארץ על השבת מיד עולה המילה חופש. השאלה אם במובן החשוב של המילה.
ידעתם שע"פ הלמ"ס 59% מהמועסקים בשבת דיווחו על קושי לאזן בין עבודה למשפחה.
לדעתי, אנשים לא "בוחרים" לעשות קניות בשבת כי הם נהנים לקנות דווקא בשבת, אלא כי עומס העבודה במהלך השבוע לא מותיר להם זמן. ואנשים לא "בוחרים" לעבוד בשבת כי הם נהנים לעבוד דווקא בשבת, אלא כי שכר העבודה במהלך השבוע לא מספיק כדי לפרנס אותם בכבוד.
כך יוצא, שבשבת בבוקר במרכולים, מתקיים מפגש פסגה בין בעלי החופש למחוסרי החופש בשם החופש.
זה מפגש פסגה של אלו המוותרים על ההזדמנות החברתית של השבת, מבחירה או מכורח.
לסגור מרכולים בשבת זה לקחת אחריות על עצמנו כחברה.
כי חברה חזקה ובריאה לא מסיטה את המבט מאלו שמעדיפים להיות עם המשפחה אבל נאלצים לעבוד.
כי חברה חזקה ובריאה יודעת להגיד לעצמה שיש הבדל בין ללכת למוזיאון או לנסוע באוטובוס לים או לטיול, לבין לעשות קניות של מזון לשבוע הקרוב.
כי חברה חזקה ובריאה יודעת להתמודד עם הלחץ הפוליטי של בעלי הרשתות לפתוח בשבת, שרק מיקסום הרווח עומד לנגד עיניים. כי לחברה חזקה יש שבת, שהיא זמן שיש לכל אחד בשביל להשקיע בסביבה החברתית שלו. ככה היא נעשית חזקה.
בואו נהיה חברה חזקה, שהשבת שלה תוססת בפעילות בים, בטבע, בבתי כנסת, במסעדות או פשוט בבית.
ונודה בפני עצמנו, שגם אם סגור זה פחות נוח, זה לפחות יותר נכון ויותר מוסרי.