… וְאַנְשֵׁי מְדִינַת הַיְּהוּדִים
אָז מָחוּ מִלֶּחְיָם בְּשַׁרְווּל
אֶת דִּמְעַת הַשִּׂמְחָה אֵין-עֵדִים,
וַיּוֹדוּ לֶאלֹהֵי הַגְּמוּל.
וַיְּבָרְכוּ אִישׁ-אָחִיו בִּדְבָרִים מְעַטִּים…
וַיִּפְנוּ אֶל עֶמְדוֹת הַגְּבוּל.
כך מתחיל שירו של נתן אלתרמן, "יהי ערב" שהתפרסם ב"טור השביעי" לאחר כ"ט בנובמבר,
29.11.1947. בתאריך זה החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי וקבלת תוכנית
החלוקה. על פי התוכנית שטח המנדט יתחלק בין מדינה ערבית למדינה יהודית, כאשר ירושלים
מוכרת כשטח תחת פיקוח בינלאומי. תוכנית החלוקה השאירה את הישוב היהודי עם שלושה אזורים
מרכזיים – הנגב והערבה, רצועת החוף, העמקים והגליל העליון. בין האזורים חיברו "צמתים" צרים
וקשים להגנה. לאלתרמן היה ברור שברגע שיסתיימו מעגלי הריקודים ברחובות החוגגים יאלצו לצאת
ל"עֶמְדוֹת הַגְּבוּל". הוא הכיר במחירים שישולמו, וחי את החשש הממשי מפניהם.
***
וַיְהִי עֶרֶב, וְשׁוּב כְּמִתְמוֹל
עֵין יָרֵחַ עָמְדָה צוֹפָה,
וְחִיְּכָה אַלְבִּיוֹן [כינוי גנאי למדנט הבריטי] בְּלִי קוֹל,
וְעֲרָב סַכִּינָה שָׁלְפָה…
וְהַכֹּל כְּמֵאָז… אַךְ שׁוֹנֶה כֹּה הַכֹּל…
יַעַן רוּחַ גְּדוֹלָה חָלְפָה.
"וְהַכֹּל כְּמֵאָז" רומז למציאות היהודית הקבועה - עם הנתון לאדישות מחד, ולסכין שלופה מאידך.
המשך השורה, "אַךְ שׁוֹנֶה כֹּה הַכֹּל", הופך את הקערה על פיה. אלתרמן יודע שבעקבות ההכרזה
הדרמטית שאיפשרה לאנשי הישוב להתקדם בתוכניתם לייסוד מדינת היהודים, תצמח מציאות
חדשה ושונה לעם היהודי. לפעמים נדמה שכל התרבות היהודית-ישראלית מגודרת בתוך המתח
שבין "וְשׁוּב כְּמִתְמוֹל" לבין "אַךְ שׁוֹנֶה כֹּה הַכֹּל".
***
יַעַן רוּחַ הֶחָג הַנּוֹרָא
הִכְּתָה בַּיְהוּדִים כְּיָם,
וְהֻטְלָה אֶל חֵיקָם הַבְּשׂוֹרָה
כְּגוּף יֶלֶד יוּלָד וָחָם
וְהַכֹּל כְּמִתְּמוֹל… אֲבָל עֶרֶשׂ צְחוֹרָה
הוּקְמָה בִּלְבָבוֹ שֶׁל עָם.
תוכנית החלוקה דרשה מהישוב ומנהיגיו ויתורים קשים מנשוא, אך הבטיחה הכרה בינלאומית להישגי
הישוב היהודי בארץ ישראל עד לאותה הנקודה, וכך העמידה תשתית להשגת ריבונות ועצמאות. שירו
של אלתרמן מקרין ראיה מפוכחת וריאלית של המציאות המדינית ונכונות עיקשת ליצור, בכוחות
אנוש.
***
וּבִקְפֹץ הַשְּׂרֵפוֹת עַל גַּג
לְאַַיֵּם וּלְהַפִּיל מָגוֹר,
הֵן נוֹסְפוּ אֶל נֵרוֹ שֶׁל חַג
בְּבֵיתוֹ הֶעָנִי שֶׁל דּוֹר,
וַיּוּאַר בְּמִצְחוֹ – שִׁבְעָתַיִם – הַתָּג,
שֶׁחָרַת לוֹ: חַיִּים וּדְרוֹר.
שירו של אלתרמן התפרסם בעיתון "דבר" יומיים לפני חג החנוכה, ובחלקו האחרון של השיר ישנה
התייחסות לכך [הֵן נוֹסְפוּ אֶל נֵרוֹ שֶׁל חַג]. ההכרזה העתידית על הקמת המדינה נקשרה אצל אלתרמן
בשרשרת מאבקים על חיים ועל ריבונות, ובפרט במאבק המכבים. גם בימינו המאבק על חיים
וריבונות הוא מציאות חיינו.
אם ברצוננו להמשיך לבנות מדינה הראויה למחיר האנושי שאנו משלמים עליה, מימי הכרזתה ועד
עצם הימים האלו, עלינו לעשות זאת ביחד, במו ידינו, מתוך מחויבות ליצירה משותפת של "חַיִּים
וּדְרוֹר".
צילום: שי כץ, קיבוץ כפר עזה, אוקטובר 2023
