תוצאות חיפוש

מערכי שיעור ליום הזכרון מערכי שיעור הכוללים הצעה לטקס ורעיונות להוראה ולציון יום הזיכרון, כולל: פרח דם המכבים ומלחמה מנקודת מבט של ילדים/ות; הכרח המלחמה והתקווה לשלום; הצימוד בין יום הזיכרון ליום העצמאות; כאב השכול והאובדן, ומשמעות הזיכרון וההנצחה. למערכי השיעור לקראת טקסי יום הזכרון טקס לבתי"ס על יסודיים, שבמרכזו: חיזוק ההכרה בזכות ובחובה להגן על המדינה ועל אזרחיה; יצירת חברה טובה יותר; חיזוק החוסן ע"י הענקת משמעות ותקווה. בנוסף, הצעה לשילוב 'יזכור' לנרצחי/ות השבת השחורה, כקישור למציאות חיינו, לצד 'יזכור' לחללי מע' ישראל וחללי פעולות האיבה. להצעות לטקס יום העצמאות מערכי שיעור לקראת היום העצמאות לשכבות א-יב, שבמרכזם לימוד מגילת העצמאות כמצע לסיפור משותף: חירות, צדק ושלום, מדינה יהודית ודמוקרטית. למערכי השיעור מ - עד חודש החודש הנוכחי הוא To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key. צה"ל בתי מדרש בתי ספר תכניות חינוכיות "תפקידנו החינוכי הוא לעשות את הארץ הזאת ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו" (ברל כצנלסון) ​ אנו פועלים מתוך אמונה והבנה שחידוש התרבות יכול להיעשות רק דרך שיח חינוכי-ערכי הקושר מורשת ומסורות לשאלות החברתיות של ימינו. ​ לקראת כל פעילות חינוכית מתקיימת שיחת התאמה בין התוכן לבין צרכיו ודגשיו של הגוף המזמין. ​ בעזרת חומרים מקוריים שליקטנו מתוך ארכיון החגים הקיבוצי ומאוספים נוספים אנו מובילים סדנאות, הרצאות, סיורים ובתי מדרש. מטרת פעילותנו היא השיח היהודי-ציוני השואב משורשים עמוקים וחותר לחברת מופת. לפרטים נוספים מערכי שיעור "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות "מספרים ביציאת מצרים" מה נשתנה ומה נשנה? מסע החירות בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו לעשות סדר בליל הסדר ארבעה מי יודע/ת? היכרות משחקית עם חג הפסח העבודה החקלאית כערך וכחוויה מכוננת בין גבורת המכבים לגבורת הלוחמים והלוחמות בימינו גבורת העורף הישראלי בימי מלחמה גבורת המכבים האור המיוחד שבי ערכים חברתיים בחג הסוכות לכל המערכים מאמרים והרהורים בימים בהם יצר נקמת הדם מרים את ראשו, בהם האנטישמיות מאיימת על קהילות בעולם, נבקש לחזור ולהתחייב לאמונה ולתקווה, לתיקון וליצירה. לפנינו רק שביל אחד לחיים - הנקמה הבונה | יובל שפירא יום הזיכרון לשואה ולגבורה חג הפועלים נחגג בין חג החירות לחג העבודה. מיקומו בלוח השנה מזכיר שכל חברה ראויה שניצור בארץ תלויה בשוויון ערך בני האדם ועבודה מתוך חירות. חג הפועלים הבינלאומי בלוח השנה העברי | מרים הולצמן אחד במאי לאחר הטבח בקיבוץ בארי, חשוב לחזור אל נוסח ההגדה שיצרו לעצמם חברי וחברות הקיבוץ לכבוד הפסח הראשון בנקודת הקבע אליה עלו ב-1951. תיקון ההגדה הוא סמל לתיקון של עם ששקע בגלות | ערן ירקוני פסח 6 הצעות לתוספות לליל הסדר ולהגדה של פסח לעת הזו (לאחר 7 באוקטובר ובזמן מלחמה). תוספות לליל הסדר ולהגדה של פסח | ימי מלחמת חרבות ברזל פסח לכל המאמרים

יום הזכרון ליצחק רבין מערכי שיעור ופעילויות המערכים החדשים שלנו על ריבוי קולות כערך שיעור לכיתות א-ב כיצד נִשָּׁמַע כשכל אחד יתרום את שלו? מתי אנו מוסיפים זה על זו ומתי אנו מפריעים? נחווה את רעיון 'ריבוי קולות' בתנועה, בצליל ובצבע, כדי שכל תלמיד והתלמידה ידעו כיצד להשמיע את קולם, להקשיב לאחרים וליצור פסיפס רב גוני שהוא יותר מסך חלקיו. על תרבות של שיחה כמפתח לחיים משותפים שיעור לכיתות ג-ד נעמיק בדרכים שונות למימוש חופש הביטוי באופן המקדם תקשורת ושיחה פוריים, כבסיס לחברה מכילה ורגישה. נפתח במדרש תמונה הממחיש את חשיבות שפת הגוף, נמשיך בסיפורים על כוחה של מתינות בדיבור ובלב, ונסיים בניתוח איורים המדגימים תקשורת בין-אישית חיובית או מפרקת במעגלי חיים שלנו. על חוקים, כללים ותנאים לחיים משותפים שיעור לכיתות ה-ו נדון בתפקידם של חוקים באמצעות קריאת שירים וכותרות עיתונים המציגים דוגמאות של שמירה או הפרת חוקים. נמשיך בלימוד מקרים בהיסטוריה היהודית בהם הפרת כללים הובילה לאלימות, ונבקש להציע כללים המאפשרים חיים משותפים על אף חילוקי דעות. נסיים בהתנסות בהמצאת כללים בתחומי חיים הקשורים לחיי התלמידים. על השאיפה המתמדת לשלום כערך וכמטרה שיעור לכיתות ז-ח נפתח בהגדרה מילונית למילה "שלום", ונעזר במקורות כדי לשאול מהו השלום שאנו מחפשים וכיצד נשיגו. נמשיך ללימוד מקורות הפורשים חזונות מגוונים לשלום הנשאף, ונסיים במשימת כתיבת הרכיבים החיוניים לקיום השלום בעיני התלמידים. תוספת למעוניינים - שיעור המשך הקושר בין חזון השלום של התלמידים לבין הסכמי השלום של ישראל עם שכנותיה. לקחים, אחריות והתקווה לתקן שיעור לכיתות ט-י נפתח בשירו של נתן יונתן 'הסתיו בלעדיו', שיפתח פתח לנושא השיעור - זכרון ותקווה. נמשיך ללימוד מקורות העוסקים בחברה הישראלית לאחר הרצח, בדגש על שלושת שלבי התשובה - הכרה בחטא, חרטה וקבלה לעתיד. ננחה את התלמידים לאסוף ציטוטים הפורשים רעיונות של זכרון ותקווה ונוסיף אותם ללוח למידה פעיל. בסיום, נבקש להציג את הסוגיה שנלמדה והיכן היא פוגשת את חייהם שלהם. על זיכרון הרצח, ממלכתיות והחברה הישראלית שיעור לכיתות יא-יב נפתח בהיכרות עם חוק יום הזכרון לרצח, ומשמעויותיו בחברה הישראלית כיום. נמשיך בלימוד מקורות, שתכליתו העלאת שאלות על אופי יום הזכרון - תכלית, תוכן, מועד ואופני הזכרון, וכן, על מי מוטלת חובת הזכרון. נסיים ביצירת תוצר ללימוד - כתיבת מחודשת של חוק יום הזכרון לרצח רבין, העונה על שאלות שעלו בלימוד, ואתגרי החברה כיום. מערכים נוספים אחדות ומחלוקות אחדות, מחלוקת וגבולות הדמוקרטיה מלחמת אחים המדרון החלקלק למלחמת אחים התנצחות ישראלית דף מקורות ללימוד על מאבקים והתנצחויות בהיסטוריה היהודית חופש הביטוי הסתה או מחאה - חטיבת ביניים ותיכון עוד לחג >

לכל שירי החג פורים שיר וזמר / מלכת אסתר ​ לחן: עממי אני מלכת אסתר, ועל ראשי יש זר, יודעים אתם מי דודי? מרדכי היהודי. לכולנו, לכולנו על ראשנו זר, אך אחת מאתנו היא מלכת אסתר, אני הוא מרדכי, ותכלת בגדי. אזני המן ורעשנים הבאתי לילדי. וגם אני אשיר הבאתי סוס אביר, את מרדכי היהודי ארכיב ברחוב העיר. עוד לחג >

לכל שירי החג פסח שיר וזמר / חסל סידור פסח מילים: יוסף טוב עלם לחן: יהודה שרת חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ זַךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה עוד לחג >

לכל המקורות כלולות מן הארכיון / כתובה - אלונים ​ קיבוץ אלונים 1963 ברית נישואים כרתנו היום יום שלישי יא' חשון תשכ"ד 29 באוקטובר 1963 אנחנו ___________ עם ___________ לבנות לנו בית בביתנו הקיבוצי באלונים ולהקים משפחה עם משפחותיה. תהא הברית הזאת אשר אנו כורתים היום ברית אהבה ורעות ברית - נצח מעתה ועד עולם ונזכה לראות בנים ובני בני עוסקים בתורה ובעבודה. ועל זאת באנו על החתום נאום החתן נאום הכלה עדים: _______________ _______________ תחומים נוספים

לכל שירי החג שבועות שיר וזמר / פרי גני מילים: שמואל בס לחן: שרה לוי-תנאי פרי גני הנה הבאתי, מלא הטנא רב פאר. בכורים פה העליתי וראשי עטרתי זר ל-ל-ל. מן הכפר מוביל העירה בן רועים טלה וגדי, ושיריו בקול ישירה דידל, דידל, דידל-די ל-ל-ל. בן אכר מפרי גנהו תאנים ורמונים. ובסל לו על שכמהו תהמינה זוג- יונים לו-לו-לו. עוד לחג >

לכל המקורות עליה לכתה אלף מן המקורות / אמו של רבי טרפון ​ תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א הלכה א רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא - גחין וסליק לה, וכל אימת דהות נחית - נחתת עלויה, אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה [ר' טרפון היתה לו אמא, שכל אימת שהיתה רוצה לעלות למיטתה היה גוחן ומעלה אותה, וכל אימת שהיתה יורדת, היתה יורדת עליו. בא והיה משתבח בבית המדרש, אמרו לו:] עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה? תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א הלכה א אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו אמרה להן: התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה: מהו עבד ליך? ותניית להון עובדא [מה הוא עושה לך? ושנתה להם המעשה]. אמרו לה: אפי' עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע. אמו של רבי ישמעאל באה וקָבלה עליו לרבותינו, אמר להן: געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו, אמרו: אפשר לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו? אמרו לה מה עבד ליך? [מה הוא עושה לך?] אמרה: כדו נפק מבית וועדה אנא בעיא משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שביק לי [כאשר הוא יוצא מבית הועד, אני רוצה לרחוץ רגליו ולשתות המים ואינו מניח לי]. אמרו לו: הואיל והוא רצונה הוא כבודה. אמר רבי מנא: יאות אילין טחוניא אמרין כל בר נש ובר נש זכותיה גו קופתה [יפה אלו הטוחנים אומרים: כל אדם ואדם זכויותיו בתוך קופתו]. אימיה דר' טרפון אמר לכון אכין ואגיבוניה אביו אימיה דרבי ישמעאל אמר לון אכן ואגיבוניה אכן [אימו של ר' טרפון אמרה להם כך והגיבו לה כך, אימו של ר' ישמעאל אמרה להם כך, והגיבו לה כך]. אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא חמאן [ראה אותם]. רבי יוחנן, כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו - מתה אמו; וכן אביי. איני? והאמר אביי: אמרה לי אם! ההיא מרבינתיה הואי [ההיא- אומנתו היתה]. תרגום: רב אסי היתה לו אמא זקנה, אמרה לו: "רצוני בתכשיטים", עשה לה. "רוצה אני באיש", נחפש לך. "רוצה אני בגבר יפה כמוך!" עזב אותה והלך לארץ ישראל. שמע שהולכת אחריו. בא לפני ר' יוחנן ואמר לו: מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? אמר לו: אסור. לקראת אמא, מהו? אמר לו: איני יודע. המתין (רב אסי) מעט, חזר ובא (לפני ר' יוחנן) אמר לו: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום. בא רב אסי לפני ר' אלעזר, אמר לו: חס ושלום, אולי הוא (ר' יוחנן) כועס עלי? אמר לו: מה אמר לך? אמר לו: המרום יחזירך לשלום. אמר לו: אם היה כועס, לא היה מברך אותך. בין כך ובין כך שמע שארונה מגיע. אמר: אילו הייתי יודע לא הייתי יוצא. וכי הא דרבה בר רב הונא, דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה [קרע שיראים בני רבה בנו] אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח [אלך ואראה אם יתרגז או לא יתרגז]. ודלמא רתח, וקעבר [ואולי יתרגז ויעבור על] א"לפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט)? דמחיל ליה ליקריה [שמוחל לו על כבודו]. והא קעבר משום בל תשחית! דעביד ליה בפומבייני [שעושה את זה במקום התפר]. ודלמא משום הכי לא רתח [ואולי בגלל זה לא התרגז]? דעביד ליה בשעת ריתחיה [שעשה לו את זאת בשעת כעסו]. תחומים נוספים

לכל היצירות יום כיפור ספרות ושירה / שירן בן יעקב מחזור ליום כיפור קיבוץ נערן א אֶעֱמֹד בְּיוֹם הַדִּין. וְכַפּוֹת יָדַי יְפָרְשׁוּ מֵעַצְמָן זוֹ לִזְכוּת וְזוֹ לְחוֹבָה וַאֲנִי בֵּינֵיהֶן. שָׁוֶה גּוֹרָל וְנֶפֶשׁ ב את כל נדרי- הפרתי, את כל השבועות- הפרתי, חטאתי פשעתי ואסרתי על עצמי מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה וכך עוד אעשה נחתמתי לחטא ולחיים! ג כל נדרי- הפרתי, חטאתי פשעתי, ירדתי מסף- לדעתי, איבדתי כיוון לרגע, והוספתי חטא על חטא. דלקתי ברחובות, בערתי אל הירח, עליתי על הרכבת, צלצלתי בכל הפעמונים. נאספתי עם הכפרות אל גמ"ח לאביונים. אבוא בדין בורא עולם ויראה מה טוב לבבי (מה טובו אוהליך יעקב), וידע שאת חלקי בעולם מלאתי באמונה רבה, גיל ויראה, ויאמר ברכה. עוד לחג >

לכל המקורות יום הרצל מקורות והגות/ הפועל הצעיר כ' בתמוז בכנרת - הפועל הצעיר הפועל הצעיר - 1912 כ' תמוז תרע"ב גם השתא חגגו בכנרת את יום הזכרון למות מנהיגנו המנוח הרצל ז"ל. אבל בהמון חוגג יותר גדול, ובתכונה יותר-רבה, מאשר בשנים הקודמות. קטנה היתה ההתחלה לפני 4 שנים, ובהביטנו היום על המון חוגג זה המגוון, שמילא את כל החווה והמושבה כנרת - שתי הנקודות שצמחו בפינה הזאת במשך 4 שנים, ועמודות לפנינו בכל יופיין והדרן כמו באיזו אגדת פלא, מתברר לנו שאמנם יצירה חדשה הולכת ונוצרת פה לפנינו, ויחד עם התפתחותו של הגליל יפה נוף זה, הולך ומתפתח מאליו חג לאומי בשם "יום הרצל". הוועדה המסדרת את "יום הרצל", בחפצה לתת לו ערך כללי, פנתה במכתב לוועדי המושבות, למנהלי החוות והקבוצות, שישתתפו בסידור החגיגה. אמנם היו כאלה שהתיחסו בשלילה לכל הענין, וטעמים הלא מוכנים הרבה - הטעם העיקרי הישן: "למה נתראה?" "לשמחה זו מה עושה?" "בזמן שצוררינו מבית ומבחוץ דוחקים את רגלינו ובכל צעד ממעשינו מוצאים הזדמנות להתנפלות שחצנית והלשנית". מתוך טעמים אלה ודומיהם השתמטו אחדים מהשתתף בחגיגה, והרבה מאלה הרשמיים שהבטיחו את השתתפותם, היה בהבטחתם מעין "כמי שכפאו". ולמרות זאת כמה מרובה ונלבבת היתה ההשתתפות מכל עבר. כמו גל הרים את הכל, ומכל המושבות עזבו את העבודה, לבשו בגדי י"ט [יום טוב], ונהרו מי ברכיבה ומי ברגל ומי בעגלה ל"יום הרצל". המושבות הקרובות יותר כמעט התרוקנו מאנשיהם ביום זה, באו לא מעט מהמושבות היותר רחוקות, נראו פנים חדשות גם מהגליל העליון, חדרה וחיפה. ומטבריה באו, מאות - יהודים ובלתי יהודים - לראות את החג של המושבות. באו גם התימנים לראות איך מכבדים בא"י את זכר גדול מעם "שהיה למלכות". מרובה ומגוון קהל הנאספים, מעין "תערוכה של אנשים". האיכרים והפועלים השזופים הכניסו אתם את ריח השדה אשר בירכו אלוהים. עוד לחג >

לכל המקורות יום הזכרון ליצחק רבין מקורות והגות/ יצחק רבין ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים מתוך נאומו בטקס הענקת פרס נובל לשלום בגיל שבו תלמידים מנסים לפענח את סודות המתמטיקה ואת מסתרי התנ"ך, בגיל שבו פורחות אהבות ראשונות, בגיל שש-עשרה, נתנו בידי רובה כדי להגן על חיי - ולמרבה הצער גם כדי להרוג בשעת סכנה. זה לא היה החלום שלי. רציתי להיות מהנדס מים. למדתי בביה"ס חקלאי . חשבתי שמהנדס מים זהו מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח. אני עדיין חושב כך גם היום. נאלצתי להחזיק ברובה. משך עשרות שנים לבשתי מדים. תחת פיקודי, הלכו אל מותם אנשים צעירים שרצו לחיות ולאהוב. תחת פיקודי. הרגו אנשי אויב שנשלחו להרוג אותנו. גבירותיי, רבותיי, בתפקידי הנוכחי מזדמן לי הרבה לטוס בשמי מדינת ישראל, ובאחרונה גם בשמי המזרח התיכון. מכנף המטוס זהו מראה עוצר נשימה: אגמי מים כחולים, שדות מרעה ירוקים, מדבריות שוממים וצהבהבים, הרי נצח אפורים, המון בתים לבנים, גגות אדומים. ובתי קברות, למלוא העין. מאות בתי קברות במחוזות מגורינו במזרח התיכון - בביתנו בישראל, אך גם במצרים ובסוריה, בירדן, בלבנון ובעיראק. מכנף המטוס, מהגובה הרב, המצבות הרבות הן אילמות - אבל את קול זעקתן מוליך המזרח התיכון על פני תבל כולה כבר עשרות שנים. אני רוצה להצדיע, היום ועכשיו, לאוהב ולאויב, לכל החללים מכל המדינות, בכל המלחמות, לבני משפחותיהם שמועקת השכול שוכנת קבע בבתיהם, לנכים שצלקותיהם לעולם לא ירפאו. אני רוצה להצדיע הערב לכל אחד ואחת מהם - שהפרס החשוב הזה הוא שלהם, שלהם בלבד. גבירותיי, רבותיי, נער הייתי וגם זקנתי. מכל אוצר הזיכרונות שאגרתי בשבעים ושתיים שנות חיי, אזכור עד יום אחרון, בעיקר, את השתיקות הכבדות ברגע שאחרי - ואת הדממה ברגע שלפני. כאיש צבא, כמפקד, הוריתי על עשרות ומאות פעולות צבאיות, ועם שמחת הניצחון ותוגת השכול אזכור תמיד גם את הרגע שאחרי קבלת ההחלטה לצאת לפעולה, את השתיקה, את חבריי הקצינים הבכירים או את שרי הממשלה הקמים לאט מן כיסאותיהם אחרי שנפל הפור, את גבם המתרחק והולך, את טריקת הדלת - ואת הדממה שבתוכה אני נשאר לבד. זה אותו הרגע שבו אתה יודע כי בעקבות ההחלטה שהתקבלה עכשיו ילכו אנשים היום, מחר, אל מותם - גם מבני עמי, גם מבני עמים אחרים - והם אינם יודעים זאת עדיין. בשעה זו הם עדיין צוחקים ובוכים, רוקמים תוכניות, חולמים לאהוב, לבנות בית, ואין הם יודעים שאלו הן שעותיהם האחרונות. על מי מהם נגזר למות? מי לא יחיה מחר בשחרית הבוקר? איזו אמא תבכה מחר - אמא שלנו? אמא שלהם? תמונתו של מי תתפרסם מחר בעיתון במסגרת שחורה? ביתו של מי יכרע מחר מכובדו של האסון? כאיש צבא לשעבר, אזכור תמיד גם את הדממה ברגע שלפני - כאשר מחוגי השעון רצים קדימה והזמן אוזל, ועוד שעה, ועוד דקה, והתופת תשתולל. במתח הרב לפני שהאצבע תלחץ על ההדק, לפני שפתיל החבלה יבער, יש עוד זמן להרהר לבד: האם היינו מוכרחים לפעול? האם לא הייתה דרך אחרת? האם לא היה מנוס? אלף מחשבות בלב איש. ואז, ניתנת הפקודה והתופת משתוללת. "אלוהים מרחם על ילדי הגן" כתב המשורר יהודה עמיחי, שנמצא איתנו כאן, "פחות מזה על ילדי בית הספר, ועל הגדולים לא ירחם עוד, ישאירם לבדם. ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע, בחול הלוהט כדי להגיע לתחנת האיסוף, והם שותתי דם". אלוהים לא ריחם משך עשרות שנים על ילדי הגן במזרח התיכון, לא על ילדי בית הספר, לא על הגדולים. לא היו רחמים במזרח התיכון בדורות האחרונים. גבירותיי, רבותיי, נער הייתי וגם זקנתי, ומכל אוצרות הזיכרון שאגרתי בשבעים ושתיים שנות חיי אזכור עכשיו גם את התקווה. זו התקווה שנתנו לעמינו בזמן האחרון. בני עמנו בחרו בנו כדי לתת להם חיים - וכמה נורא לומר זאת: חייהם בידינו. הערב, עיניהם מיישרות אלינו מבט והם שואלים: איזה שימוש נעשה בסמכות שניתנה לנו? מה נחליט? לאיזה בוקר הם יקומו מחר? לשלום? למלחמה? לצחוק או לבכות? תינוק נולד לעולם בלתי דמוקרטי לחלוטין. לא הוא בוחר את אביו ולא את אימו, לא הוא בוחר את מינו ולא את צבעו, לא את דתו , לא את עמו, ולא את ארצו. לא הוא שבחר לחיות בדירת פאר או בבקתה עלובה, במשטר רודני או במשטר דמוקרטי. מהרגע שיצא אל אוויר העולם, קפוץ אגרופים, נתון גורלו, ברבות השנים, במידה רבה, בידי מנהיגי ארצו - הם שיקבעו אם יחיה בדלות או בעושר, באימה מפני החרב - בידי נשיאים וראשי ממשלות במדינות דמוקרטיות, גם במדינות שהדמוקרטיה עדיין לא הגיעה אליהן. גבירותיי ורבותיי, כשם שאין טביעות אצבעות הדומות בעולם, כך בני האדם שונים. כך גם המדינות, שלכל אחת מהן מסורת משלה, חוקים משלה, תרבות משלה, מנהגים משלה. ואולם יש מסר אוניברסאלי אחד שיכול לחבוק עולם ומלואו, שיכול להיות משותף למשטרים שונים, לגזעים שאינם דומים, לתרבויות זרות, אחת לרעותה. זהו המסר ההולך עם העם היהודי כבר אלפי שנים, ולידתו בספר הספרים שהוריש עמנו לכל בני תרבות: " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ובמילים שלנו היום - קדושת החיים. קברניטים חייבים לספק לבני עמם תשתית שתאפשר להם ליהנות מחייהם: חופש דיבור וחופש תנועה, קורת גג ומזון, ואת הדבר החשוב ביותר שאי אפשר בלעדיו - החיים. אי אפשר ליהנות משום זכות אם לא נמצאים בחיים. לכן, כל מדינה אמורה לשמור גם על הדבר הכי חשוב בתשתית שלה: לשמור על החיים של אזרחיה. כדי להגן על חיי האזרחים אנו קוראים להם להתגייס לצבא. כדי להגן על חיי האזרחים שהתגייסו לצבא אנו משקיעים משאבים עצומים: מטוסים וטנקים, לוחות פלדה ומבצרי בטון. ואף על פי כן ולמרות הכול אין אנו מצליחים לשמור על חיי האזרחים והחיילים. בתי- הקברות הצבאיים, בכל פינה בעולם, הם עדות אילמת וכואבת לחוסר-ההצלחה, לכישלונם של מנהיגים לשמר ולקדש חיי-אדם. יש רק פתרון רדיקלי אחד לשמור על חיי האדם: לא לוחות פלדה, לא טנקים, לא מטוסים, לא מבצרי בטון. הפתרון הרדיקלי האחד הוא - השלום. השלום שומר על חיי הלוחמים ששומרים על חיי האזרחים, ולכן רק טבעי הוא שתמיד, בכל שלום, צהלות השמחה הראשונות פורצות דווקא מפיות החיילים: הם, שיודעים גם את צדו השני של מטבע השלום, הם שיודעים את המוות, יודעים גם להעריך טוב יותר את החיים. גבירותיי, רבותיי, המקצוע הצבאי טומן בתוכו פרדוקס מסוים- אנו לוקחים לצבא את הטובים בבנינו, את האמיצים ביותר בתוכנו, נותנים בידיהם אמצעים שעולים הון תועפות, מאמנים אותם ליום פקודה כדי שיעשו את המלאכה בצורה הטובה ביותר - ובעת ובעונה אחת מתפללים, מקווים, שאף פעם לא יגיע הרגע הזה - שהמטוסים לא ימריאו, שהטנקים לא ינועו, שהחיילים לא יסתערו. אנחנו לא רוצים - בגלל קדושת החיים. ההיסטוריה בכלל, ההיסטוריה המודרנית בפרט, ידעה שעות מרות בדורות האחרונים, כאשר מנהיגים הפכו אזרחיהם לבשר תותחים, בשם תורות נאלחות, בשם פאשיזם דורסני ונאציזם רצחני. תמונות הילדים ההולכים אל הטבח, תמונות הנשים המפוחדות על סף המשרפות, חייבות להיות לנגד עיני כל מנהיג בדורנו, גם בדורות הבאים. והנה אות אזהרה לכל מנהיג: כמעט כל המשטרים אשר דגלו ברעיון אשר לא העמיד במרכזו את האדם ואת קדושת חייו, כל המשטרים הללו קרסו ואינם עוד. עיניכם רואות זאת בימינו אלה. אין זו תמונה שלמה: כדי להגן על קדושת החיים חייבים, לעיתים, לסכן אותם. אין דרך לגונן על החיים אלא דרך החובה להילחם על חיי האזרחים, שלומם וריבונותם - וזו נשמת אפה של כל מדינה דמוקרטית. גברותי, רבותיי, במדינת ישראל, שממנה אני בא היום, בצבא הגנה לישראל שזכיתי להיות מפקדו, ראינו את קדושת החיים כערך עליון. יצאנו למלחמות רק כאשר חרב חדה הייתה מונחת על צווארנו. סיפור קורותיה של מדינת ישראל, סיפורו של צה"ל, משובץ באלפי סיפורים על חיילים שהקדישו והקריבו את החיים - שנפלו בדרך להציל חברים, שנפלו כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע מקרב האויב. בימים הקרובים משלימה וועדה מיוחדת של צה"ל את ניסוח קוד ההתנהגות של חיילנו לימים יבואו, ובכל הנוגע לחיי אדם אלה יהיו הדברים, ואני מצטט: "החייל ישמור על חיי אדם מכל משמר, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה, ויסכן את עצמו או זולתו רק במידת הנדרשת לביצוע המשימה. קדושת החיים בעייני צה"ל תבוא לידי ביטוי בכל מעשיהם, בתכנון שקול ומדוקדק, באימון מושכל ובטיחותי, ובביצוע נכון, בהתאם למשימה, במידת ההסתכנות הראויה ובמידת הזהירות הראויה באופן מקצועי ובמאמץ מתמיד להקטין את הפגיעה בנפש למידה הנדרשת להשגת המשימה". עוד הרבה שנים, גם אם ייתמו המלחמות, אחרי שיבוא שלום לארץ, יהיו הדברים האלה עמוד האש שהולך לפני המחנה שלנו. גאוותנו על כך. גברותי, רבותיי, אנו בעיצומה של בניית השלום. המהנדסים, האדריכלים הבונים של השלום, טרודים בעצם ימים אלה במלאכת העשייה: קומה אחר קומה, לבנה אחר לבנה, כף מלט ועוד כף מלט. הבנייה קשה, מורכבת, מסובכת, טעויות עלולות למוטט את הבניין, להמיט אסון. אנו שוקדים על המלאכה לעשותה היטב, חרף קורבנות טרור רצחני, למרות אויבים קנאיים ומתנכלים. אנחנו נמשיך בדרך השלום, בנחישות, בדבקות. לא נרפה. לא נוותר. השלום ינצח את כל אויבינו, כי האלטרנטיבה גרועה לכולנו. אנחנו ננצח. בבניין השלום אנו רואים ברכה גדולה לנו ולבנינו אחרינו, לשכנינו מכל עבר, לשותפינו בדרך השלום הזו - לארצות הברית, לרוסיה, לנורווגיה, לכל העמים. אנו קמים עכשיו כל בוקר אנשים אחרים: פתאום שלום. אנחנו רואים את התקווה בעיני ילדינו, את האור על פני חיילינו ברחובות, באוטובוסים, בשדות. אסור לנו לאכזב אותם. אנחנו לא נאכזב אותם. לא לבד אני עומד היום על הבמה הקטנה הזאת באוסלו. לא לבד. אני שליחם כאן של דורות של ישראלים, רועי הצאן בישראל, כמו דוד המלך שהיה רועה צאן, של הבוקרים ובולסי -השקמים, כמו שהיה עמוס הנביא, גם של מורדים בממסד, כמו שהיה ירמיהו הנביא, גם של יורדי ים כמו יונה הנביא, ואני גם שליחם של המשוררים והחולמים על קץ המלחמות, כמו שהיה ישעיהו הנביא. אני גם שליחם של בני העם היהודי כמו אלברט איינשטיין, ברוך שפינוזה, הרמב"ם, זיגמונד פרויד ופרנץ קפקא. כמו גם שליחם של המיליונים אשר נספו בשואה, ובתוכם היו בוודאי הרבה איינשטיינים והרבה פרוידים שאבדו לנו ולאנושות בעשן המשרפות. אני כאן שליחה של ירושלים, שבשעריה לחמתי בימי מצור, שהיתה תמיד והיא היום בירת הנצח של מדינת ישראל וליבו של העם היהודי, ששלוש פעמים ביום התפלל אליה. אני גם שליח הילדים המציירים שלום, ושליחם של העולים מסנט-פטרבורג ומאדיס אבבה. אני עומד כאן בעיקר בשביל הדורות הבאים, כדי שנהיה כולנו ראויים למדליה שאתם תולים היום על צווארנו. אני עומד כאן כשליחם של שכנינו שהיו אויבים. אני עומד כאן כשליח התקוות הגדולות של עם שעבר את הדברים הנוראיים ביותר בהיסטוריה והשאיר חותם לא רק בתולדות עמו אלא באנושות כולה. איתי חמישה מיליון אזרחי ישראל, יהודים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים, חמישה מיליון לבבות שפועמים שלום ומיליוני זוגות עיניים שתולים בנו את התקווה הגדולה לשלום. אני רוצה להודות, בראש ובראשונה, לאזרחי ישראל לדורותיהם ולמפלגותיהם, שקורבנותיהם ומלחמתם הבלתי- פוסקת לשלום, מביאים אותנו בהתמדה אל חוף מבטחים. אני רוצה להודות לשותפינו, למצרים, לירדנים, לפלסטינים וליושב-ראש אש"ף יאסר ערפאת, שותפנו לפרס נובל, שפתחו בדרך השלום וכותבים דף חדש בספר ההיסטוריה של המזרח התיכון. אני רוצה להודות לחברי לממשלה ובראשם לעמיתי שמעון פרס, שמרצו ודבקותו במשימת השלום הם מופת לכולנו. אני רוצה להודות לבני משפחתי על התמיכה. וכמובן, לחברי ועדת פרס נובל ולעם הנורווגי האמיץ והנפלא, שזיכו את חבריי ואותי בכבוד הנעלה הזה. גבירותיי ורבותיי, אברככם ונתברך כולנו בברכה היהודית המסורתית: "השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום." עוד לחג >

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ ​ השוואה בין ברכות ​ 1. ברכה מן הסידור ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו ,זכרון למעשה בראשית, תחלה למקראי קדש, זכר ליציאת מצריים, כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, ושבת קדשך באהבה ברוך אתה ה' מקדש השבת. ​ 2. נוסח רקונסטרקיונסטי ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית: כי הוא יום תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים: כי אלינו קראת ואותנו קדשת לעבודתך ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו: ברוך אתה ה' מקדש השבת. ​ 3. נוסח האר"י ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית: תחלה למקרא קדש זכר ליציאת מצרים. ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו: ברוך אתה ה' מקדש השבת. עוד לחג >

לכל שירי החג שבת שיר וזמר / נחמה מילים: רחל שפירא לחן: נורית הירש ולכאורה עסקנו בשלנו רק בשלנו בלי לבקש גדולות ונצורות. שלווה מופרת וכבר אחרת ואין טעם לכסות כי בפתח נכנסות - התמורות. מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב שואל עדיין שואל מאין כן, מאין כוחות לשאוב. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה לפעמים אני לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה. מי שחווה את בערת הקיץ, ליבו לבית ופני הנוף ראי לחרדותיו. את מי ישביע את מי ירגיע ועל מה יתפלל עד סתיו. זה בזו נביט... עוד לחג >