תוצאות חיפוש

לעוד טקסים חנוכה טקסים וקבלות חג / ברכות להדלקת נרות החג נוסח קיבוץ יגור נר ראשון הוא אור המכבים. לכבוד עמידת מעטים מול רבים לכבוד הניסים, ועל כל הגבורות. לכבוד השלהבת ואש המדורות. זהו אור הנישא עם מרוץ הלפיד משדות מודיעין ועד ימי העתיד. נר שני הוא אור ראשונים. לכבוד החלוצים שהפריחו גנים, זרעו בדמעה וקצרו בשדות היכו שורשים ונטעו יסודות. זהו אור ההולך כעמוד הענן מוביל את הדרך, יודע לאן. נר שלישי הוא אור ילדינו. לכבודו של הדור הגדל מול עינינו לכבוד ממשיכים מעשי האבות נושאים בליבם חלומות ותקוות. זהו אור הנותן אמונה להגשים אגדה ישנה בכוחות חדשים. נר רביעי הוא אור העולים. לכבוד הגוברים על הרבה מכשולים לכבוד שערים וידיים פתוחות לקיבוץ גלויות מכל ארבע רוחות. זהו אור המגיע מקצוות הנכר מקביל ומבטיח את פני המחר. נר חמישי. הוא אור היצירה לכבוד הפסל וכותב השירה לכבוד איש הזמר, אמן המחול לכבוד השולחים את ידם במכחול. זהו אור הצובע את פני הזמנים בקשת יפה של צלילים וגוונים. נר שישי הוא אורו של הבית. על חן המקום שבנו הכפיים לכבוד שייכות וקירבת הלבבות ושבת גם יחד בנים ובנות. זהו אור הלוקח אותך ואותי ביחד, אל תוך מעגל אמיתי. נר שביעי אור חירות האדם לכבוד המצפון שקולו לא נדם לכבוד זכות החופש לדעת, לחשוב לבחור, להבין, להיות, לאהוב. זהו אור השומר שלעד לא ייתם החול, הים ותפילת האדם. הנר השמיני זהו אור השלום. האור שיפציע מתוך החלום לכבוד היונים על צריחי החומה לכבוד השירים של אחרי המלחמה. זהו אור הדולק לנו לילה ויום כמה, נכסף, מיחל לשלום. עוד לחג >

לכל היצירות פסח ספרות ושירה / רחל שירי אביב ​ אָבִיב הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ, אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב? אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו? הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם? הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי... אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם, רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי! אָבִיב וְהִנֵּהוּ שׁוּב לְפָנַי – מִתְחַטֵּא, מְשַׁדֵּל, מְפַיֵּס וּמַדְלִיק בְּלִבִּי מְדוּרָה כִּבְחַג שֶׁל בַּעַל הַנֵּס. עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי, לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם, וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם. לְקוֹלוֹת הַלַּיְלָה בִּי נִיב, לְחֶדְוַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם – הַאֲנִי אַכְלִים אֶת הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם? אָבִיב כָּזֶה מֵעוֹדוֹ: מִתְגַּלֶה בְּמַפְתִּיע וּמֵשִׂיחַ, מֵשִׂיחַ לַלֵּב, בְּלִי אֹמֶר – רַק רֶמֶז, רַק זִיע. אֶל גָּדֵר דְחוּיָה, אֲפֹרַת פָּנִים, רַבַּת הַכְנָעָה לַגּוֹרָל, קַבְּצָנִים עַלִּיזִים – סַבְיוֹן וְחַרְדָּל – נִדְחַקִים בַּסָּךְ. צִיץ הַגִּנָּה – וַאֲנִי. עוֹף הַשָּׁמַיִם – וַאֲנִי. שֶׁהִגִּיעַנִי לְחַג הָאָבִיב – יְבֹרָךְ! עוד לחג >

פסח שיר וזמר link באגוזים נשחקה מילים: יצחק אלתרמן לחן: יואל ולבה בֶּאֱגוֹזִים נְשַׂחֵקָה – חַג הַפֶּסַח בָּא! זוּג אוֹ פֶּרֶט, זוּג אוֹ פֶּרֶט, מָה אֶצְלִי בַּיָּד? אִם נִחַשְׁתָּ וּמָצָאתָ – הֵם כֻּלָּם שֶׁלְּךָ. לֹא נִחַשְׁתָּ, לֹא מָצָאתָ – תֵּן לִי אֶת שֶׁלְּךָ! באגוזים נשחקה בארץ הפרמידות חד גדיא - כספי חד גדיא - קיפניס חסל סידור פסח שמחה רבה עוד לחג >

לכל היצירות שבת ספרות ושירה / ש"י עגנון מאירים נרות הרבה תמול שלשום, עמוד 262 שבת. נסתלקו פנים של זעם וכל לשון רכה וטובה, ומכל בית ומכל חצר מאירים נרות הרבה, וכל העיר דומה לפלטרין שעיטרום בנרות ובפנסים. כאן דלוקה מנורה וכאן עששית, כאן קערה מלאה שמן זית וכאן נרות זכים ולבנים. כאן שני נרות כנגד זכור ושמור וכנגד שני לוחות הברית וכאן עשרה נרות כנגד עשרת הדיברות, כאן שבעה נרות כנגד שבעת הימים וכאן שנים עשר נרות כנגד שנים עשר שבטי ישראל כאן, נרות כמספר אנשי הבית, וכאן נרות בלא מספר. יש בתים וחצרות שבכל הלילות אין רווים אור נר, בא שבת כל הבית מאיר. בני אדם שבימות החול אינם חשובים בעינך, דומים באותה השעה לבני מרום, נסתלקו פנים של זעם וכל עין מאירה. באותה שעה נראים בשמים ממעל כל מיני גוונים נאים, אם מפני שמלבושי שבת משתקפים בהם או מלבושי שבת נאים מפני שזוהר הרקיע משתקף בהם עם כניסת השבת. עוד לחג >

ט"ו בשבט ספרות ושירה Heading 6 בנימין טנא אילני ​ אח לרוח אילני ולשמש הזורחת. צמרתו מעל גני הוא מרכין עמוס תפרחת. וקושב אלי בלי ניד: רע נאמן, ידיד. כל שומע לי יצחק: איזה מין ידיד ורע? מסוקס הוא מצולק, את שנותיו אין איש יודע! יבוסם להם הצחוק! ואני גזעו אחבוק, ואלחש לו: - רע טוב, הוי למדני-נא, רב כח, ראש אחר סופה לזקוף וכמוך שוב לפרוח, ולבלב, לבלב בלי קץ- הוי למדני נא העץ. אילני חודש שבט ט"ו בשבט בגולה לנוכח השקד מעט אצטגנינות מרחב שדה וירק עצים נטיעה סיפור רטוב בשבט עם כנסת ראשונה עץ אגס עץ התפוח פירות חמישה עשר בק"ק בטלון צו הבריאה שיר לט"ו בשבט עוד לחג >

לכל היצירות ראש השנה ספרות ושירה / נתן יונתן טיוטה על לוח השנים ​ כשאנו אומרים יום רואים אנו זוטות חייו של בן אדם על אדמות. כשאנו אומרים שבוע זוכרים את עוני התמיד של האדם את עמלו הלחם והעצב. וכשאומרים אנחנו חודש אומרים את התקווה המתחדשת כלבנה המתמלאת לימים טובים מאלה. וכשאומרים אנחנו שנים... שנים... קול דמי הזמן צועקים אלינו מן האדמה ונושאים עיניים עצובות אל השמים וכל צבאם. עוד לחג >

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ ​ אור פניו של אדם בשבת בראשית רבה, י''א "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אתו" - ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבוע כמו שהוא בשבת. עוד לחג >

לכל המקורות שיבה טובה הגות, ספרות ושירה / ואתה, בני, שמע מוסר אבות ​ חיים גורי ​ וְאַתָּה, בְּנִי, שְׁמַע מוּסַר אָבוֹת וְאַל תְזַלְזֵל וְאֶל תָּקֶל רֹאשׁ בַּכָּבוֹד. עָלַי לָלֶכֶת. אֶת הַשְׁאָר, יַלְדִּי, תִּלְמַד בְּעַצְמֵךְ. אַךְ תִּתְגַבֵּר. אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ. תחומים נוספים

לכל המקורות לידה וברית הגות, ספרות ושירה / למי ידמה ​ מירון איזקסון ​ בָּאָה שְׁעַת הַחְלָטָה לַפָּנִים: לְמִי יִדְמֶה הַיֶלֶד הַזֶה, אוּלַי לְשׁוֹבַב הַנִסְגָר בְּעוֹרוֹ אוֹ לְמִי שֶׁהַכֹּחַ יוֹצֵא לוֹ. גַם הַיֶלֶד מְבַקֵשׁ לְהַחְלִיט עַל עַצְמוֹ, מַבִּיט בִּתְמוּנוֹת שֶׁל הוֹרָיו טֶרֶם נוֹלַד מְחַפֵּשׂ אֶת גוּפוֹ בְּכָל הַמְקוֹמוֹת: "עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָיִיתִי לָקַחְתִי אֶתְכֶם עַל עַצְמִי, לִי יֵשׁ גוּף שֶׁגָדֵל יוֹתֵר". יֶלֶד דוֹמֶה, נוֹסֵעַ, חוֹנֶה, מַחְלִיף: "אֲנִי בּוֹחֵר לִי תַאֲוָה, אֲנִי מְשַׂחֵק בַּחֲצֵרוֹת, אֲנִי חוֹנֶה בַּחֲרָדָה, מְפַחֵד עַל אַבָּא, תָלוּי עָלָיו בְּהַרְבֵּה קוֹלוֹת, לִפְנֵי, לִפְנֵי, אֲנִי תָמִיד לְפָנַי". לְמִי דוֹמֶה יֶלֶד, עַכְשָׁו אֲנִי מְבַקֵשׁ תוֹצָאָה, סוּג שֶׁל גְבוּל, עַיִן מְסֻיֶמֶת, קַו לְהַתְחִיל וְצָד שֶׁהִגִיעַ. תחומים נוספים

שבועות מערכי שיעור ופעילויות המערכים החדשים שלנו היכרות עם החג שיעור לכיתות א-ב היכרות חווייתית עם חג השבועות. נפתח במשחק לוטו, ונסיים בבניית תעודת זהות לחג (שמות החג, מנהגים, סמלים ושירים). על פירות הארץ ותוצרת כחול לבן שיעור לכיתות ג-ד נפתח בשיר 'תוצרת הארץ' ונשאל על הקשר שלנו לתוצרת הארץ. נמשיך בסקירת מוצרים תוצרת ישראל הנמצאים בכיתה, ונדון בחשיבות תעשייה ישראלית. נתחלק לקבוצות ללמידת מקורות מקראיים ועכשוויים העוסקים בעבודת האדמה כביטוי לקשר לארץ, ובייחודיות הארץ, פירותיה ונופיה. לסיום הלמידה, כל קבוצה תנתח תמונה או סרטון, העוסקים בחקלאות ובתעשייה הישראליות. על תהליכי צמיחה ופירות המאמץ שיעור לכיתות ה-ו נפתח בסיפור חסידי המדגיש את ערך המאמץ, ונזמין את התלמידים לכתוב סיפור על הישג אישי. נמשיך ללימוד מקורות בחברותא בנושא מצוות הביכורים ומשמעותה האישית, ולמליאה כיתתית שתקשור בין הפן החקלאי במצוות הביכורים לבין התנהגות אישית. לקראת סיום השנה, נסיים בכתיבת תעודת ביכורים אישית של התלמידים. על אחרות ואחריות שיעור לכיתות ז-ח נלמד ממגילת רות כיצד להפנות מבט לדמויות בשוליים, ועד כמה חשוב לשמוע את הקולות המושתקים בטקסט בפרט, ובחברה הישראלית בכלל. נפתח במקורות העוסקים באֲחֵרוּת במגילה באופן כללי, ונמשיך לדמויות השוליים בחברה - הזר, העני, והאישה. מתן תורה בעולם משתנה שיעור לכיתות ט-י נתבונן בעשרת הדיברות כמכנה משותף, מקובל ומוכר שמהווה בסיס לכינון החברה. בהמשך, נלמד מקורות שיעזרו לנו להתבונן באפשרות שקבלת התורה כרוכה בהחלטה מודעת, בבחירה מה לשמר ומה לשנות, מתוך הבנה ומחויבות. מערכים נוספים הכרות עם החג מערך שיעורים לכיתות א מגילת רות - מגילת החסד מערך שיעורים לכיתות ה שמות החג ומשמעותם מערך שיעור לתלמידי תיכון מתי חוגגים את החג? מערך שיעור לתלמידי תיכון זבת חלב ודבש - סמלי החג מערך שיעורים לכיתות ב סוגיות חברתיות במגילת רות מערך שיעורים לכיתות ו קריאה במגילת רות מערך שיעור לתלמידי תיכון נשים בתנ"ך חידון א-ב בנושא נשים במקרא הבאת ביכורים מערך שיעורים לכיתות ג מהי מסורת? גלגול חג השבועות משמעות היות העם הנבחר תיקון ליל שבועות חידונים לשבועות חידון א-ב לשבועות מתן תורה מערך שיעורים לכיתות ד חג מתן תורה או חג הקציר? אסופת קטעים והצעות לדיון מנהגים ומסורות בחג מערך שיעור לתלמידי תיכון עוד לחג >

לכל המקורות חנוכה מקורות והגות/ מתוך ברכת החג שנשלחה לכל החיילים עם חבילות השי ברכה לחיילים כפר מנחם, תשל"ד לחיילנו היקרים בכל האי-שמים – חג חנוכה שמח!!! כשנדליק השנה את הנרות הדקיקים ונפצח ב"מעוז צור ישועתי", נרגיש ביתר שאת את עוצמת הישועה שחוללתם אתם בעצם הימים האלה. אל אור הלפידים יתלווה החום הפורץ מלב כולנו, המתקשר לתפילה חרישית לשלומכם ולשלום כל עם ישראל באשר הוא שם. כאז כן עתה עומדים אנו מעטים מול הרבים כשנוסף על כל מתנכל לנו העולם "הנאור" כולו, אך בכוח החיוניות ואהבת החיים שצברנו במשך דורות כה רבים, אין ספק בלבנו שנוכל להבקיע דרך לעתיד טוב יותר – ולא נדע עוד מלחמה. ובבוא היום יספר כל אחד את סיפורו האישי, אותו נוכל להנחיל לדורות הבאים. ותהיה זו חוליה רבת-משמעות בתולדות עם ישראל בארצו... עוד לחג >

ארי אלון על פרשות השבוע ספר בראשית בראשית פרשת בסופו של דבר נגיע לבראשית בסופו של דבר נגיע לבראשית ונטעם מעץ הדעת של עורכת ספר בראשית שעיצבה משני ספורי הבריאה סימפוניה דרמטית בת שלושה חלקים המתפרשת על פני ארבעת הפרקים הראשונים של ספר בראשית. חלקה הראשון של סימפוניית הבריאה הוא ספורו של אלוהים, חלקה השני הוא ספורו של יהוה אלוהים, ואילו חלקה השלישי הוא ספורו של יהוה. [1] בחלקה הראשון של הסימפוניה חוששים כולם - כולל המספר - לקרוא בשם יהוה. העולם המתואר בחלק זה הוא עולמו של אלוהים כללי, אנונימי ומושלם. אין שום קונפליקט בחלק הזה, וממילא אין בו דראמה. עם תחילת החלק השני פורצת הדראמה אל מעל לפני השטח האידילי שהצטייר בחלק הראשון. המספר של החלק הזה מעז לקרוא לאלהים בשם "יהוה", אך מקפיד לאורך כל החלק הזה להוסיף לשם הפרטי יהוה את שם התואר אלוהים. הקונפליקט שבין השם הכללי והשם הפרטי הוא בבואה של קונפליקט דומה המתחולל בנפשם של גבורי החלק הזה. האדם, האשה, הנחש והעצים נעים במהלך החלק הזה מן הכלליות הסטרילית אל הקונקרטיות הכואבת והמשתוקקת. החלק השלישי מתחיל בהעזתה הגדולה של חוה, שהיא האדם הראשון שהעז לקרוא בשם יהוה. חלק זה מסתיים במשפט `אז הוחל לקרוא בשם יהוה` המיוחס לדורו של אנוש. המשפט `אז הוחל לקרוא בשם יהוה` הוא שיאה ותכליתה של כל סימפוניית הבריאה. משפט זה חוזר על עצמו בכל דור ודור, על רקע העזתם החוזרת ונשנית של מאמינים רבים להישיר מבט אל מול פני ההויה ולקרוא בשמה... עולמה הסוער והדרמטי של עורכת ספר בראשית האל של ספור הבריאה הראשון[2] הוא מושלם, וכמוהו גם העולם שברא. יום אחר יום הוא הוציא לפועל בצורה מושלמת את תוכניתו וראה כי טוב. משך ששה ימים רצופים הוא הצליח לברוא בזה אחר זה שמים, ארץ, אור, חושך, מים, רקיע, יבשה, עשב, עצים, שמש, ירח, חיה, עוף ודגים. את כולם, כאמור, הוא ראה כי טוב, וביום הששי הוא ברא אדם בצלמו ובדמותו, וראה את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ושבת ביום השביעי, ובירך אותו וקידש אותו וציוה על האדם לעשות כמוהו - ששת ימים לעבוד וביום השביעי לשבות ולא לעשות כל מלאכה. מאז ועד עתה מצווה האדם של האל הראשון ללכת בדרכיו, ולשאוף להידמות לו ולהיות רק טוב כל היום. שונה לחלוטין הוא הספור על בריאת עולמו של יהוה אלוהים. קודם כל לא ברור מהספור הזה איך בדיוק ברא יהוה אלוהים את עולמו וכמה זמן זה נמשך. לעומת זאת ברור לחלוטין שיהוה אלוהים טרם סיים את מלאכתו, ושעד עצם היום הזה מרחף צל ענק של סימן שאלה על המשך קיומו של עולמו. לעומת אלוהים שחתם ב`כי טוב` כל יום מששת ימי בריאת עולמו, לא מביע יהוה אלוהים אפילו פעם אחת את שביעות רצונו ממעשה ידיו. יתרה מזאת: אם בספור הבריאה הראשון לא מוזכרת המלה `רע` אפילו פעם אחת לעומת שבע אזכורים של המלה `טוב` (שאחת מהן `טוב מאד`), הרי שבתיאור הבריאה השני כרוכים הטוב והרע זה בזה. אין בספור הבריאה השני טוב בלי רע, והם מוזכרים זה בעקבות זה ארבע פעמים[3] . זאת ועוד: כל איפיונו של יהוה-אלוהים הוא ככזה שיש לו את היכולת לדעת טוב ורע, וזה בדיוק מה שהוא רצה למנוע מן האדם שברא בעולמו. לעומת אלוהים הטוב והמוצלח שברא את האדם בצלמו ובדמותו, והציע לו להיות טוב ומוצלח כמוהו, הרי שיהוה-אלוהים עשה כל מאמץ אפשרי על מנת שהאדם לא ידמה לו, ולא יהיה יודע טוב ורע כמותו. כאשר הסתיים ספור הבריאה הראשון ב"ויכולו השמים והארץ"[4] לא הרגישה עורכת ספר בראשית כל כך טוב כמו אלוהים. היא לא הרשתה לעצמה לנוח כמוהו ביום השביעי והחלה מיד בהצגתו של ספור הבריאה השני. אחרי הכל התיאור "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה"[5] אינו מתאים כלל וכלל ליהוה אלוהים, שמעולם לא כילה את מלאכתו, וממילא לא שבת, וממילא לא צוה על האדם שלו לשבות כמותו. לשבת של האדם החצוי שנברא בצלם יהוה אלוהים יש טעם שונה לחלוטין מטעם השבת שבפי האדם המושלם שנברא בצלם אלוהים. לשבת זו יש טעם של אחד משישים מגן עדן. אין היא שבת של שביתה ואי עשיה, אלא שבת של חתירה וגעגוע בלתי פוסקים אל גן העדן האבוד, ואל עץ החיים ואל עץ הדעת טוב ורע. עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע הם שני אילנות מאד קונקרטיים. הקונקרטיות שלהם מאד בולטת על רקע כלליותם האנונימית של אילנות העולם הראשון. אילנות העולם הראשון - כמוהם כחיות, כדגים, כעופות, כאדם וכאלוהי העולם הראשון - כולם טובים ויפים וכלליים. אין שם קונקרטי לברואי העולם הראשון כשם שאין שם קונקרטי לבוראו. חוסר הקונקרטיות המוחלט אינו מותיר מקום לקונפליקט, ומבטל כל סכוי לדראמה. אלוהים מושלם, אידילי ונטול שם ברא עולם מושלם, אידילי ונטול שם, שאין כל דמיון בינו לבין עולמה הסוער והדרמטי של עורכת ספר בראשית, ושל יתר הנפשות הדרמטיות שגורשו יחד עמה מגן העדן. כיצד ינסו כל המגורשים הללו לפלס לעצמם את הדרך חזרה אל גן העדן האבוד שלהם? - הם ינסו לקרוא לדברים בשמם, ולראות את הדברים כהווייתם, וישתדלו להימנע מכל אידיאליזציה של עצמם, של עולמם ושל אלוהיהם. בראש ובראשונה הם יקראו זה לזו בשמם. אחר כך ינסו לקרוא בשם אלוהיהם. הפסוק הראשון שלאחר הגירוש מגן-עדן הוא אולי ההמחשה המרתקת ביותר לנחישותם של עורכת ספר בראשית ויתר המגורשים לשוב אל הגן - "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה"[6] . פסוק זה, המתאר את הלידה האנושית הראשונה, מתאר גם את ההעזה האנושית הראשונה לקרוא בשם יהוה. חוה, אם כל חי, היא האדם הראשון שהעז לקרוא בשם יהוה. ​ [1] חלק א (בראשית א א – בראשית ב ג) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם: וַיִּבְרָאאֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂאֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָםאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִיםבַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָאאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת חלק ב (בראשית ב ד - בראשית ג כד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יהוה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע יהוה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח יהוה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: וַיִּקַּח יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו יהוה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיִּצֶר יהוה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיַּפֵּל יהוה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יהוה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן:וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יהוה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יהוה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: וַיִּקְרָאיהוה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל: וַיֹּאמֶריהוה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב: אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי: וַיַּעַשׂ יהוה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: וַיְשַׁלְּחֵהוּ יהוה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: חלק ג (בראשית ד א – כו) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יהוה: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוה: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יהוה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר יהוה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: וַיֹּאמֶר יהוה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יהוה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ יהוה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יהוה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ: וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יהוה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן... וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן: וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהוה: [2] בראשית א, א` - ב, ג` [3] בראשית ב, ט`; בראשית ב, יז`; בראשית ג, ה`; בראשית ג, כב` [4] בראשית ב, א` [5] בראשית ב, ב` [6] בראשית ד, א` < המאמר הבא לכל המאמרים המאמר הקודם > אם תרצו אין זו אגדה רבנית, אלא מיתולוגיה ריבונית